”יהוה הציל את חיינו”
בשנת 2005 מת בעלה של סוֹבַּאגיה, אישה מהודו, והותיר אותה לבד עם מֵגַאנָה, בתם בת השלוש. בעלה דאג לשתיהן היטב מבחינה כלכלית, אבל לאחר מותו, התקשתה סובאגיה לפרנס את המשפחה.
ואם לא די בכך, המשפחה והחברים דחו אותה. הם התייחסו אליה ואל הבת שלה כאילו היו שתי קבצניות, ואמרו לה שוב ושוב שהיא מעמסה עליהם. בחיפוש אחר מעט נחמה סובאגיה התחילה ללכת לכנסיה המקומית, אבל האנשים שם זלזלו בה כי הייתה ענייה. במקביל היא עשתה מאמצים כבירים לחפש עבודה שתעניק לה עצמאות כלכלית כלשהי, אך היא לא הצליחה למצוא שום דבר.
סובאגיה אומרת: ”הייתי מיואשת וחסרת אונים, והחלטתי להתאבד. ידעתי שמגאנה לא תשרוד בלעדיי, ולכן החלטתי לשים קץ לחיים של שתינו”. בתחושה איומה שאין אף אדם בעולם שאכפת לו ממנה, סובאגיה הרגישה שאין מוצא אחר ויצאה מביתה כדי לקנות רעל.
כשהייתה על הרכבת בדרך חזרה הביתה ניגשה אליה עדת־יהוה בשם אליזבת׳, והחלה לדבר איתה. סובאגיה סיפרה לה שהיא מובטלת, ואליזבת׳ הציעה לעזור לה לחפש עבודה. בהמשך השיחה אליזבת׳ אמרה שהיא עכשיו בדרכה ללמד מישהי את המקרא. סובאגיה הייתה ממש מופתעת, כי באף אחת מהכנסיות שבהן ביקרה היא לא שמעה ולא ראתה שאנשים לומדים את המקרא. אליזבת׳ הזמינה אותה לבוא אליה ולראות בעצמה מה זה שיעור מקרא.
סובאגיה חזרה הביתה, עדיין נחושה להתאבד. אבל היא החליטה לחכות עם זה קצת, עד שבתה תחזור מטיול שאליו יצאה עם אחד מקרובי המשפחה.
בינתיים היא החליטה לבקר את אליזבת׳, ששמחה מאוד לקראתה. אליזבת׳ הראתה לה את הספר מה באמת מלמד המקרא? סובאגיה, שלא מזמן איבדה את בעלה, התעניינה במיוחד בפרק ”היכן נמצאים המתים?” וכבר באותו היום הסכימה ללמוד את המקרא.
אליזבת׳ הזמינה אותה לכינוס שנערך שבוע לאחר מכן. סובאגיה נהנתה מאוד מהתוכנית, עד כדי כך שהיא החליטה שהיא רוצה גם כן להפוך לאחת מעדי־יהוה. להפתעתה הרבה, כשהיא חזרה הביתה מהכינוס ציפתה לה הצעת עבודה.
סובאגיה המשיכה ללמוד את המקרא, ועכשיו יש לה סיבה מצוינת לחיות. היא נטבלה, ובהמשך גם בתה עשתה כן. כיום שתיהן משרתות כחלוצות רגילות, ומגאנה אף מתנדבת באחד ממשרדי התרגום המרוחקים בהודו.
סובאגיה ומגאנה אסירות תודה ליהוה. הן כל כך שמחות שאליזבת׳ ניגשה אל סובאגיה באותו יום ברכבת וסיפרה לה על האמת. מגאנה אומרת: ”אם היא לא הייתה עושה את זה, שתינו כבר מזמן היינו קבורות עמוק עמוק באדמה. היום אנחנו כל כך מאושרות! אנחנו כבר לא יכולות לחכות לראות שוב את אבא בתחיית המתים, לחבק אותו, ללמד אותו על יהוה ולספר לו איך יהוה הציל את חיינו”.