פרק כ׳
”חכם לבב” — ולמרות זאת עניו
1–3. מניין לנו שיהוה אל עניו?
אב מעוניין ללמד את בנו הקטן לקח חיוני, וחשוב לו שהמסר יחדור לתוך לבו. באיזו גישה עליו לדבר? שמא עליו להביט על הילד מלמעלה בצורה מטילת אימה ולדבר במילים קשות? או האם מוטב שיתכופף וישוחח עם הילד בגובה העיניים, ברוגע ובאופן שובה לב? אין ספק שאב חכם ועניו יבחר בגישה המתונה.
2 מה טיבו של יהוה כאב — האם הוא יהיר או עניו, קשה או עדין? יהוה הוא אל כול יודע וכליל חוכמה. האם שמת לב שידע ואינטליגנציה לאו דווקא הופכים את האדם לעניו? המקרא מציין: ”ידע מביא לידי גאווה” (קורינתים א׳. ג׳:19; ח׳:1). לעומת זאת, יהוה הינו ”חכם לבב” ומצטיין גם בתכונת הענווה (איוב ט׳:4). אין בה כדי לגרוע ממעמדו ומתפארתו. הוא נטול כל יהירות. מדוע?
3 יהוה קדוש. ולכן, אין בו יהירות, תכונה המטמאת את בעליה (מרקוס ז׳:20–22). יתרה מזו, שים לב לדברי הנביא ירמיהו אודות יהוה: ”אתה אכן תזכור ותרכון אליי” a (איכה ג׳:20). צא וחשוב! יהוה, ריבון היקום, היה מוכן לרכון אל ירמיהו כדי להקדיש לאדם לא־מושלם זה תשומת לב (תהלים קי״ג:7). כן, יהוה אל עניו. אך במה כרוכה הענווה האלוהית? מה בין ענווה לבין חוכמה? ומדוע תכונה זו חשובה לנו?
כיצד יהוה מוכיח את ענוותו
4, 5. (א) מהי ענווה, כיצד היא באה לידי ביטוי, ומדוע אין לראות בה מילה נרדפת לחולשה או לחוסר ביטחון? (ב) כיצד גילה יהוה ענווה במגעיו עם דוד, ועד כמה חשובה לנו ענוותו של יהוה?
4 ענווה היא נמיכות רוח, היעדר יהירות וגאווה. זו תכונה פנימית הבאה לידי ביטוי במתינות, בסבלנות ובשיקול דעת (גלטים ה׳:22, 23). אין לראות בתכונות אלוהיות אלו מילים נרדפות לחולשה או לחוסר ביטחון. אין הן מתנגשות עם כעסו הצודק של יהוה או עם כוח ההשמדה שבידו. אדרבה, בעזרת ענוותו מבטא יהוה את עוצמתו האדירה, את היכולת שלו לשלוט בעצמו שליטה מוחלטת (ישעיהו מ״ב:14). מה בין ענווה לבין חוכמה? ספר עיון אחד בנושא המקרא מציין: ”ענווה ביסודו של דבר מוגדרת... במונחים של חוסר אנוכיות, והיא מיסודותיה החיוניים של כל חוכמה”. אם כן, לא תיתכן חוכמה אמיתית ללא ענווה. כיצד אנו מפיקים תועלת מענוותו של יהוה?
אב חכם נוהג בענווה ובמתינות עם ילדיו
5 דוד המלך שר ליהוה: ”את מגן ישועתך אתה נותן לי, ימינך תומכת בי, וענוותך מרוממת אותי” (תהלים י״ח:35). יהוה ירד כביכול ממרום משכנו למען אותו אדם לא־מושלם וסיפק לו יום יום הגנה ותמיכה. דוד הבין שאם ייוושע — ואף יגיע בסופו של דבר למידה מסוימת של גדולה כמלך — יהיה זה אך ורק משום נכונותו של יהוה לנהוג עימו בענווה. הרי מי מאיתנו יכול היה להחזיק בתקוות הישועה אילו לא היה יהוה עניו ונכון להשפיל את עצמו כדי לבוא עימנו במגע כאב מתון ואוהב?
6, 7. (א) מדוע לעולם אין המקרא מציג את אלוהים כצנוע? (ב) מה בין מתינות לבין חוכמה, ומי מציב לנו את הדוגמה העילאית בעניין?
6 ראוי לציין שיש הבדל בין ענווה לצניעות. הצניעות היא מעלה שכל אדם נאמן חייב לטפח. בדומה לענווה, גם היא קשורה לחוכמה. לדוגמה, במשלי י״א:2 נאמר: ”עם הצנועים חוכמה”. עם זאת, המקרא לעולם אינו מציג את יהוה כצנוע. מדוע? צניעות במקרא מצביעה על מודעות נאותה למגבלות אישיות. לאל הכול יכול אין מגבלות מלבד הגבולות שהוא מציב לעצמו בשל ערכי הצדק שלו (מרקוס י׳:27; טיטוס א׳:2). בנוסף לכך, בתור ריבון היקום אין הוא כפוף לאיש. לפיכך, תכונת הצניעות אינה חלה על יהוה.
7 למרות זאת, יהוה עניו ומתון, הוא מלמד את משרתיו שמתינות היא גורם חיוני בחוכמת אמת. דברו מדבר על ”ענווה הנובעת מחוכמה” b (יעקב ג׳:13). בחן את דוגמתו של יהוה בעניין זה.
יהוה מאציל סמכויות ומקשיב בענווה
8–10. (א) מדוע מפליאה נכונותו של יהוה להאציל סמכויות ולהקשיב? (ב) כיצד הראה יהוה את נכונותו להקשיב למלאכיו?
8 אחד הביטויים מחממי הלב של ענוותו של יהוה היא הנכונות מצדו להאציל סמכויות ולהקשיב. נכונות זו מפליאה כשלעצמה. יהוה אינו זקוק לעזרה או לעצה (ישעיהו מ׳:13, 14; רומים י״א:34, 35). ואף־על־פי־כן, המקרא מראה שוב ושוב שיהוה מואיל להשפיל את עצמו בעניינים אלו.
9 תן דעתך, למשל, למאורע יוצא מגדר הרגיל בחייו של אברהם. יום אחד הגיעו אליו שלושה אורחים, ולאחד מהם הוא פנה בשם ”יהוה”. האורחים היו מלאכים, אך אחד מהם בא בשם יהוה ופעל בשמו. אם כן, כאשר דיבר ופעל המלאך היה זה כאילו יהוה עצמו מדבר ופועל. ביד המלאך מסר יהוה לאברהם כי הגיעה לאוזניו ”הזעקה נגד סדום ועמורה”. עוד אמר לו יהוה: ”ארד לראות אם הם אכן מתנהגים כצעקה אשר הגיעה אליי. ואם לא, אדע זאת” (בראשית י״ח:3, 20, 21). כמובן, אין משמע הדבר שיהוה האל הכול יכול ’ירד’ בכבודו ובעצמו. הוא שוב שלח מלאכים כדי לייצג אותו (בראשית י״ט:1). מדוע? כלום לא יכול היה יהוה הכול רואה לדעת בעצמו איזה מצב שרר באיזור? ודאי שכן. אלא שבמקום זאת החליט לשלוח את המלאכים כדי לבדוק את המצב ולבקר את לוט ומשפחתו בסדום.
10 יתרה מזו, יהוה מקשיב. פעם אחת ביקש ממלאכיו להציע דרכים שונות להפלת המלך אחאב המרושע. יהוה לא היה זקוק לעזרתם. ובכל זאת, הוא קיבל את ההצעה של אחד המלאכים ושלח אותו להוציא את הצעתו אל הפועל (מלכים א׳. כ״ב:19–22). האין בזה שיעור בענווה?
11, 12. כיצד נחשף אברהם לענוותו של יהוה?
11 יהוה אף מוכן להקשיב לבני אדם לא־מושלמים החפצים להביע את דאגותיהם. לדוגמה, כאשר סיפר יהוה לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה, התקשה איש נאמן זה לעכל את הגזירה. ”חלילה לך לעשות את הדבר הזה”, אמר והוסיף: ”השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” הוא שאל האם יהוה יחוס על הערים אם יימצאו בקרבן 50 צדיקים. יהוה הבטיח לו שכן. אלא שאברהם חזר על השאלה שוב ושוב תוך שהוא מוריד את מספר הצדיקים ל־45, אחר כך ל־40 וכן הלאה. למרות הבטחותיו של יהוה, הוסיף אברהם לשאול עד שהגיע לעשרה צדיקים. ייתכן שאותה עת טרם הבין עד כמה רחום יהוה. בכל אופן, יהוה נהג עם ידידו ומשרתו אברהם בסבלנות ובענווה ואיפשר לו לפרוק את דאגותיו (בראשית י״ח:23–33).
12 כמה אנשים שנונים ומלומדים יהיו מוכנים להקשיב בסבלנות לאדם בעל אינטליגנציה נמוכה בהרבה משלהם? c זהו ביטוי לענוותו של אלוהינו. כמו כן, באותה שיחה ראה אברהם בפועל כי יהוה ”סבלן” (שמות ל״ד:6, הערת שוליים). מאחר שכנראה הבין כי אין לו זכות לפקפק במהלכיו של האל העליון, התחנן אברהם פעמיים: ”יהוה, אל נא יבער כעסך, והרשה לי לדבר” (בראשית י״ח:30, 32). כמובן, לא חרה ליהוה. אכן יהוה ניחן ב”ענווה הנובעת מחוכמה”.
יהוה אל סביר
13. מה משמעות המונח במקרא המתורגם לסבירות, ומדוע נכון לומר זאת על יהוה?
13 ענוותו של יהוה באה לידי ביטוי בתכונה יפה נוספת — תכונת הסבירות. למרבה הצער, תכונה זו נעדרת מקרב בני אדם לא־מושלמים. לא זו בלבד שיהוה מוכן להקשיב לברואיו התבוניים, הוא אף מוכן לבוא לקראתם כל עוד לא מדובר בהפרת עקרונותיו הצודקים. משמעותו המילולית של המונח במקרא המתורגם בתרגום עולם חדש לסבירות היא ”ותרנות”. גם תכונה זו היא ממאפייניה של חוכמת אלוהים. ביעקב ג׳:17 נאמר: ”החוכמה אשר ממעל... סבירה”. במה מתבטאת סבירותו של יהוה כליל החוכמה? קודם כול, הוא סתגלן. זכור שעצם השם יהוה מורה על כך שאלוהים נהיה מה שעליו להיות למימוש מטרותיו (שמות ג׳:14). האין בזה עדות לסתגלנות ולסבירות?
14, 15. מה לומדים אנו על חלקו השמימי של ארגון יהוה מן החזון שראה יחזקאל בדבר מרכבתו של יהוה, ובמה שונה ארגון זה מארגונים עולמיים?
14 קיים קטע מקראי מרשים המסייע לנו להבין על קצה המזלג את סתגלנותו של יהוה. ליחזקאל הנביא נגלה חזון על חלקו השמימי של ארגון יהוה, המורכב מיצוריו הרוחניים. הוא ראה מרכבה אדירת ממדים — ”רכב” של יהוה הנתון בכל עת בשליטתו. מעניין לציין את אופן תנועתה. לאופניה הענקיים ארבעה גבים מלאי עיניים כדי שיוכלו להביט לכל עבר ולשנות את כיוון נסיעתם בִּן רגע בלי לעצור או לנטות. מרכבה ענקית זו אינה נעה בכבדות כמו רכב מסורבל מעשה ידי אדם. היא נעה במהירות האור ומסוגלת לפנות בזוויות ישרות (יחזקאל א׳:1, 14–28). ארגון יהוה, כמו הריבון הכול יכול השולט בו, הינו סתגלן ביותר ומגיב היטב לשינויים ולצרכים משתנים בהתאם למתבקש.
15 לאדם לא נותר אלא לנסות לחקות סתגלנות זו. בני אנוש וארגוניהם מתאפיינים במקרים רבים בקשיחות מאשר בסתגלנות, בחוסר סבירות מאשר בגמישות. הנה דוגמה: מכלית ענק או רכבת משא נראות מרשימות בגודלן ובעוצמתן. אך האם מסוגלות הן להגיב לשינויים פתאומיים? אם ניצב מכשול כלשהו על המסילה בשעה שהרכבת דוהרת, אין לה אפשרות לסטות ממסלולה. קשה לה גם לעצור עצירת חירום. לרכבת משא כבדה נדרשים קרוב לשני קילומטרים לעצירה סופית מרגע הפעלת הבלמים. בדומה לכך, מכלית ענק עשויה להמשיך בתנועתה שמונה קילומטרים נוספים אחרי דימום המנועים. גם אם המנועים יועברו להילוך אחורי, תמשיך המכלית להתקדם עוד שלושה קילומטרים. הוא הדין בארגוני אנוש הנוטים לקשיחות ולחוסר סבירות. רבים בשל גאוותם אינם מוכנים להסתגל לשינויים ולנסיבות משתנות. נוקשות כזו הובילה לפשיטות רגל של חברות ולנפילת ממשלות (משלי ט״ז:18). עלינו להיות שמחים שיהוה וארגונו אינם נוהגים כך.
כיצד מגלה יהוה את סבירותו
16. כיצד גילה יהוה את סבירותו ביחסו ללוט קודם להשמדתן של סדום ועמורה?
16 נחזור להשמדת סדום ועמורה. מלאך יהוה הורה מפורשות ללוט ולמשפחתו: ”הימלט אל האזור ההררי”. אולם לוט הביע הסתייגות. ”אנא, לא לשם, יהוה!” הוא התחנן. מאחר שסבר כי ימצא את מותו אם יימלט אל ההרים, התחנן לוט שיוּתר לו ולמשפחתו להימלט לעיר קרובה ששמה צוֹעַר. המעניין הוא שיהוה התכוון להשמיד את אותה עיר. יתרה מזו, לא היה בסיס לחששותיו של לוט. הרי יהוה יכול היה לוודא שלא יאונה לו כל רע בהרים. אף־על־פי־כן, נענה יהוה לתחנוניו. ”הנה אתחשב בך גם בדבר הזה, ולא אשמיד את העיר שאתה מדבר עליה”, אמר המלאך ללוט (בראשית י״ט:17–22). האין זו עדות להתנהגותו הסבירה של יהוה?
17, 18. כיצד הראה יהוה כי הוא אל סביר במגעיו עם אנשי נינווה?
17 יהוה נעתר לחרטה מעומק הלב ותמיד פועל בצדק וברחמים. תן דעתך להשתלשלות האירועים לאחר שיונה הנביא נשלח לעיר האלימה והמרושעת נינווה. יונה צעד ברחובות העיר והכריז מאת אלוהים מסר די פשוט: ”בעוד ארבעים יום תיחרב נינווה”. בעקבות זאת חל שינוי דרמתי. אנשי נינווה חזרו בתשובה! (יונה פרק ג׳).
18 יהיה זה למועיל אם נשווה בין תגובתו של יהוה לבין זו של יונה. במקרה זה הסתגל יהוה למצב החדש ונהיה לסולח חטאים במקום להיות ”איש מלחמה” d (שמות ט״ו:3). יונה, לעומת זאת, נהג בחוסר גמישות ובהיעדר רחמים. במקום לשקף את סבירותו של יהוה, הגיב כמו רכבת משא או מכלית ענק. הוא הכריז חורבן, ולכן מבחינתו החורבן חייב היה לבוא! יהוה נהג באורך רוח עם נביאו חסר הסבלנות ולימד אותו שיעור בלתי נשכח בגילוי סבירות ורחמים (יונה פרק ד׳).
19. (א) מניין לנו שיהוה דורש מאיתנו דרישות סבירות? (ב) כיצד הכתוב במשלי י״ט:17 מראה שיהוה הוא אדון ’טוב וסביר’ וכן גם עניו להפליא?
19 בנוסף לכול, יהוה מציב לנו דרישות סבירות. דוד המלך אמר: ”הוא יודע היטב כיצד נוצרנו, זוכר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:14). יהוה מבין את מגבלותינו ואת חולשותינו טוב יותר מאיתנו. לעולם אין הוא מצפה מאיתנו ציפיות שהן מעבר ליכולתנו. המקרא מצביע על ההבדל בין אדונים ’טובים וסבירים’ לבין אדונים ”שקשה לרצותם” (פטרוס א׳. ב׳:18). מה טיבו של יהוה כאדון? תן דעתך לכתוב במשלי י״ט:17: ”המגלה טוב לב לדל מלווה ליהוה”. אין ספק שרק אדון טוב וסביר ישים לב לכל מעשה חסד הנעשה למען הדלים. גדולה מזאת, הפסוק מלמד שבורא היקום רואה עצמו כמי שחייב לבני אדם בשר ודם הגומלים חסדים. הרי לך ענווה מן הסוג העילאי ביותר.
20. מניין לנו הביטחון שיהוה שומע את תפילותינו ונענה להן?
20 יהוה עניו, מתון וסביר כפי שהיה מאז ומעולם. כשאנו מתפללים מתוך אמונה, הוא מקשיב לנו. ואף שאין הוא שולח מלאכים לדבר אלינו, אין זה אומר שתפילותינו אינן נענות. השליח פאולוס ביקש מאחיו לאמונה להתפלל בעד שחרורו מן הכלא, למען יוכל ’לשוב אליהם בהקדם האפשרי’ (עברים י״ג:18, 19). מכאן שתפילותינו עשויות להניע את יהוה לפעול בצורה שלא התכוון אליה קודם לכן! (יעקב ה׳:16).
21. אילו מסקנות אל לנו להסיק מענוותו של יהוה, ומה עלינו להוקיר?
21 כמובן, אף לא ביטוי אחד מכל אותם ביטויים לענוותו של יהוה — מתינותו, נכונותו להקשיב, סבלנותו וסבירותו — מעיד שיהוה מתפשר על עקרונותיו הצודקים. אנשי כמורת הנצרות אולי חושבים כי זו התנהגות סבירה מצדם למתן את ערכי הצדק של יהוה כדי לשעשע את אוזני צאן מרעיתם (טימותיאוס ב׳. ד׳:3). אלא שנטיית האדם להתפשר למען תועלת אישית אין לה ולא כלום עם סבירותו של אלוהים. יהוה קדוש, והוא לעולם לא יטמא את אמות המידה הצודקות שלו (ויקרא י״א:44). אם כן, הבה נוקיר את סבירותו של יהוה ונראה בה עדות לענוותו. האינך נרגש מעצם המחשבה שיהוה אלוהים, הישות החכמה ביותר ביקום, הינו עניו מאין כמוהו? זה תענוג לקרוב לאל שלמרות גדולתו מתאפיין גם במתינות, בסבלנות ובסבירות.
a הסופרים הקדומים שינו את הפסוק וניסחו אותו בצורה כזו שהקורא יבין שירמיהו הוא שרוכן ולא יהוה. הם כנראה סברו שאין זה הולם לייחס ליהוה את אותו מעשה המעיד על ענווה. כתוצאה מכך, תרגומי מקרא רבים מחמיצים את הנקודה בפסוק יפה זה
b בתרגומים אחרים נאמר ”בענוות החוכמה” ו”בעדינות שהיא ממאפייני החוכמה”.
c מעניין לציין שהמקרא מלמד שסבלנות וגבה רוח הם דבר והיפוכו (קהלת ז׳:8). סבלנותו של יהוה הוא עדות נוספת לענוותו (פטרוס ב׳. ג׳:9).
d בתהלים פ״ו:5 נאמר שיהוה הוא ”טוב וסלחן”. כשתורגם המזמור ליוונית תורגמה המילה ”סלחן” למילה אֶפִּיאִיקִיס, שמשמעה ”סביר”.