אוי! מה עושים האנשים שבתמונה? הם מתפללים לעגל! אבל, מדוע?‏

לאחר שמשה נשאר על ההר זמן רב, העם התחיל לומר: ’איננו יודעים מה קרה למשה. אז הבה נעשה לנו אל שיוציא אותנו מן המדבר הזה’.‏

‏’אם כך אתם רוצים’, אמר אהרון, אחיו של משה, ’הסירו את עגילי הזהב שלכם, והביאו אותם אלי’. לאחר שהעם הביא לו את הזהב, הוא המיס אותו באש ועשה ממנו עגל זהב. אז אמר העם: ’זה אלוהינו, אשר הוציא אותנו ממצרים!’ אחר־כך עשו בני־ישראל חגיגה גדולה ועבדו את עגל־הזהב.‏

כאשר ראה זאת יהוה, הוא התמלא כעס. לכן, הוא אמר למשה: ’רד מהר מן ההר. העם עושה רעה גדולה. הם שכחו את מצוותיי ומשתחווים לעגל זהב’.‏

משה מיהר לרדת מן ההר. כאשר התקרב, הוא לא האמין למראה עיניו. העם שר ורקד סביב עגל־הזהב! משה כעס עד כדי כך שהשליך מידיו את שני לוחות־הברית, והם נשברו לרסיסים. אחר־כך הוא לקח את עגל־הזהב והמיס אותו, ואת הזהב טחן לאבקה.‏

העם עשה מעשה נורא. לכן, משה ציווה על כמה גברים לאחוז בחרבותיהם, ואמר: ’יש להמית את האנשים הרשעים שהשתחוו לעגל־הזהב!’ והגברים היכו בחרב 3,000 איש! האין זה מלמד אותנו להיזהר ולעבוד רק את יהוה, ולא אף אל־כזב?‏