יהונתן,‏ הבן הבכור של שאול המלך,‏ היה לוחם אמיץ.‏ דוד אמר עליו שהוא היה מהיר יותר מציפור העַיִט וחזק יותר מאריה.‏ יום אחד יהונתן ראה 20 חיילים פלשתים על גבעה.‏ הוא אמר לחייל שסחב את הציוד שלו:‏ ’‏אנחנו נתקוף אותם רק אם יהוה ייתן לנו סימן.‏ אם הפלשתים יקראו לנו לעלות,‏ נדע שאנחנו צריכים לתקוף אותם’‏.‏ ואז הפלשתים צעקו לעברם:‏ ’‏עלו למעלה ונילחם זה בזה!‏’‏ לכן השניים טיפסו על הגבעה והביסו את החיילים הפלשתים.‏

בגלל שיהונתן היה הבן הבכור של שאול הוא היה אמור להיות המלך הבא.‏ אבל יהונתן ידע שיהוה בחר בדוד להיות המלך הבא של ישראל.‏ למרות זאת הוא לא קינא בו.‏ יהונתן ודוד הפכו להיות חברים מאוד טובים.‏ הם הבטיחו להגן אחד על השני.‏  יהונתן נתן לדוד את המעיל,‏ החרב,‏ הקשת והחגורה שלו כסימן לחברות ביניהם.‏

כשדוד ברח משאול,‏ יהונתן בא אליו ואמר:‏ ’‏אתה צריך להיות חזק ואמיץ.‏ יהוה בחר בך להיות מלך.‏ אפילו אבא שלי יודע את זה’‏.‏ האם היית רוצה שיהיה לך חבר טוב כמו יהונתן?‏

בכמה מקרים יהונתן סיכן את חייו כדי לעזור לחברו.‏ הוא ידע שאביו המלך רוצה להרוג את דוד.‏ לכן הוא פנה לאביו ואמר לו:‏ ’‏זה יהיה חטא להרוג את דוד.‏ אתה יודע שהוא לא עשה שום דבר רע’‏.‏ שאול כעס מאוד על יהונתן.‏ כמה שנים לאחר מכן שאול ויהונתן מתו שניהם באותו הקרב.‏

אחרי שיהונתן מת,‏ דוד חיפש את מפיבושת,‏ בנו של יהונתן.‏ כשדוד מצא אותו,‏ הוא אמר לו:‏ ’‏בגלל שאבא שלך היה חבר טוב שלי,‏ אני אדאג לך כל ימי חייך.‏ אתה תגור בארמון שלי ותאכל ביחד איתי’‏.‏ דוד אף פעם לא שכח את חברו יהונתן.‏