פרק 6
המורה הגדול שירת אנשים אחרים
האם אתה שמח כשמישהו עושה משהו נחמד למענך?— גם אחרים שמחים כשעושים משהו נחמד למענם. המורה הגדול ידע זאת, ולכן פעל תמיד למען אחרים. הוא אמר: ’באתי, לא כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת’ (מתי כ׳:28).
לכן אם אנחנו רוצים להיות כמו המורה הגדול, מה עלינו לעשות?— עלינו לשרת אנשים אחרים. עלינו לעשות למענם מעשים טובים. זה נכון שרבים אינם מתנהגים כך. למעשה, רוב בני האדם רוצים תמיד שאחרים ישרתו אותם. אפילו תלמידיו של ישוע היו בשלב מסוים כאלו. כל אחד מהם רצה להיות הגדול מכולם והחשוב מכולם.
יום אחד הלך ישוע עם תלמידיו. לאחר שהגיעו לכפר נחום, סמוך לכינרת, נכנסו כולם לבית אחד. שם שאל אותם ישוע: ”על מה התווכחתם בדרך?” הם שתקו, כי התווכחו בדרך מי הגדול שבהם (מרקוס ט׳:33, 34).
ישוע ידע שזה לא היה בסדר מצד אף אחד מתלמידיו לחשוב בפרק הראשון, הוא העמיד ביניהם ילד קטן ואמר להם שעליהם להיות ענווים כמו אותו ילד קטן. בכל זאת, הם עדיין לא למדו את הלקח. לכן זמן קצר לפני מותו, לימד אותם ישוע לקח בלתי נשכח. מה עשה?—
את עצמו לגדול מכולם. לכן, כפי שלמדנוובכן, כשהיו כולם מסובים לסעודה, קם ישוע מן השולחן ופשט את בגדו העליון. הוא לקח מגבת וחגר אותה סביב מותניו. אחר כך לקח קערה ויצק מים בתוכה. תלמידיו ודאי תהו מה הוא עומד לעשות. בעוד הם מביטים בו, ניגש ישוע אל כל אחד מהם, התכופף ורחץ את רגליהם. אחרי כן ניגב את רגליהם במגבת. חשוב על כך! איך היית מרגיש אילו היית שם?—
תלמידיו לא ראו בעין יפה שהמורה הגדול משרת אותם בצורה כזו. הם היו נבוכים. למעשה, פטרוס בהתחלה לא הניח לישוע לשרת אותו בצורה משפילה כזאת. אבל ישוע אמר שחשוב לו לעשות כן.
אין אנו נוהגים כיום לרחוץ זה לזה את הרגליים. אבל כך היה נהוג לעשות בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות. האם אתה יודע למה?— ובכן, בימים ההם הלכו בארץ ישראל בסנדלים, והרגליים כוסו באבק שעלה מדרכי העפר. היה זה מנומס לרחוץ את רגליהם המאובקות של האורחים.
אלא שבמקרה הזה אף אחד מתלמידי ישוע לא הציע לרחוץ את רגלי האחרים. לכן ישוע עשה זאת בעצמו. בכך לימד ישוע את תלמידיו לקח חשוב, לקח שהיה עליהם ללמוד. גם אנו צריכים ללמוד את הלקח הזה.
האם אתה יודע מהו הלקח?— לאחר שלבש את בגדו העליון יוחנן י״ג:2–14).
וחזר להתיישב לשולחן, הסביר ישוע: ”יודעים אתם מה עשיתי לכם? אתם קוראים לי רבי [מורה] ואדון; יפה אתם עושים, שכן אני הוא. לכן אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה” (כאן הראה המורה הגדול שהוא חפץ שתלמידיו ישרתו זה את זה. הוא לא רצה שיחשבו אך ורק על טובת עצמם. הוא לא רצה שיחשבו את עצמם לחשובים עד כדי כך שאחרים צריכים לשרתם כל הזמן. הוא רצה שיהיו מוכנים לשרת אחרים.
נכון שזה לקח טוב?— האם תהיה גם אתה כמו המורה הגדול ותשרת אנשים אחרים?— כולנו יכולים לעשות מעשים טובים למען אחרים. זה ישמח אותם. וחשוב מכול, זה ישמח את ישוע ואת אביו.
אין זה קשה לשרת אחרים. אם תשים לב, תמצא דברים רבים שתוכל לעשות למען הזולת. חשוב לרגע: התוכל לעזור בדרך כלשהי לאמך? אתה יודע שהיא עושה דברים רבים למענך
ולמען שאר בני המשפחה. התוכל לעזור לה?— מדוע שלא תשאל אותה?אתה יכול לערוך את השולחן לפני הארוחה. אולי תוכל לפנות את הכלים המלוכלכים מן השולחן אחרי הארוחה. יש ילדים שמרוקנים את האשפה כל יום. בדרכים אלו ואחרות תוכל לשרת אחרים, כפי שעשה ישוע.
האם יש לך אחים ואחיות קטנים ממך שתוכל לעשות משהו למענם? אל תשכח שישוע, המורה הגדול, שירת אפילו את תלמידיו. אם תעזור לאחיך ולאחיותיך הקטנים, תתנהג כמו ישוע. מה אתה יכול לעשות למענם?— אולי אתה יכול ללמד אותם להחזיר את הצעצועים למקומם אחרי שהם מסיימים לשחק. אולי תעזור להם להתלבש. אפשר גם לעזור להם לסדר את המיטה. התוכל לחשוב על משהו אחר שאפשר לעשות למענם?— הם יאהבו אותך אם תעשה דברים כאלו, כפי שתלמידי ישוע אהבו אותו.
יש באפשרותך לעזור לאחרים גם בבית־הספר. אתה יכול לעזור לחבריך
לספסל הלימודים או למורה שלך. אם תלמיד מפיל בלי כוונה את ספריו, יהיה זה יפה מצדך לעזור לו להרים את הספרים. תוכל למחוק את הלוח או לעשות משהו אחר למען המורה. זה נחמד גם להחזיק את הדלת פתוחה עבור מישהו.יהיו אנשים שלא יודו לנו על העזרה שנושיט להם. אך האם זה צריך לדעתך לגרום לנו להפסיק לעשות מעשים טובים?— לא. רבים לא הודו לישוע על מעשיו הטובים. אבל זה לא גרם לו להפסיק לגמול טוב לזולת.
לפיכך, הבה נמשיך לשרת אנשים אחרים. הבה נזכור את המורה הגדול, ישוע, ונשתדל תמיד לנהוג לפי דוגמתו.
להלן פסוקים נוספים על הושטת עזרה לזולת: משלי ג׳:27, 28; רומים ט״ו:1, 2; גלטים ו׳:2.