פרק 82
שירותו של ישוע במחוז פריה
-
דרושים מאמצים כדי להיכנס מבעד לדלת הצרה
-
מן ההכרח שישוע ימות בירושלים
ישוע לימד וריפא אנשים ביהודה ובירושלים. לאחר מכן הוא חוצה את נהר הירדן כדי ללמד מעיר לעיר במחוז פֶּרַיָה. אך בקרוב הוא ישוב לירושלים.
בשעה שישוע נמצא בפריה ניגש אליו איש אחד ושואל אותו: ”אדוני, האם רק מעטים ייוושעו?” האיש אולי מודע למחלוקת הקיימת בין מנהיגי הדת בשאלה האם רבים או רק מעטים ייוושעו. ישוע משנה את הנושא; הוא אינו מתמקד במספר הנושעים אלא במה שצריך לעשות על מנת להיוושע. ”התאמצו בכל מאודכם להיכנס מבעד לדלת הצרה”, הוא אומר. כן, צריך להתאמץ או להיאבק. מדוע? ישוע מסביר: ”רבים, אומר אני לכם, ירצו להיכנס אבל לא יוכלו” (לוקס י״ג:23, 24).
כדי להמחיש את הצורך במאמצים נמרצים אומר ישוע: ”אחרי שיקום בעל הבית וינעל את הדלת, תעמדו בחוץ ותדפקו על הדלת ותאמרו, ’אדוננו, פתח לנו’... והוא יענה ויאמר לכם, ’אינני יודע מאין אתם. סורו ממני כולכם, עושי רשע!’” (לוקס י״ג:25–27).
דוגמה זו ממחישה את מצוקתו של אדם שמגיע באיחור — ככל הנראה כשנוח לו — ומגלה שהדלת סגורה ונעולה. היה עליו לבוא מוקדם יותר, למרות האי־נוחות שאולי כרוכה בדבר. ייתכן שזה מצבם של רבים שיכלו להפיק תועלת מכך שישוע נמצא אתם ומלמד אותם. הם לא ניצלו את ההזדמנות להפוך את עבודת אלוהים האמיתית למטרתם העיקרית בחיים. רוב האנשים שאליהם נשלח ישוע לא קיבלו את אמצעִי הישועה שמטעם אלוהים. ישוע אומר שהם ’יבכו ויחרקו שיניים’ כאשר יושלכו החוצה. אבל אנשים ”ממזרח וממערב ומן הצפון והדרום”, מכל העמים, ”יסבו לאכול במלכות אלוהים” (לוקס י״ג:28, 29).
ישוע מסביר: ”יש אחרונים [כמו הנוכרים והיהודים הנדכאים] שיהיו ראשונים, ויש ראשונים [מנהיגי הדת היהודים המתגאים בהיותם צאצאי אברהם] שיהיו אחרונים” (לוקס י״ג:30). משמעות היותם ”אחרונים” היא שאותם כפויי טובה כלל לא יהיו במלכות אלוהים.
מספר פרושים ניגשים כעת אל ישוע ומייעצים לו: ”צא ולך מכאן, כי הורדוס [אנטיפס] רוצה להרוג אותך”. ייתכן שהמלך הורדוס עצמו הפיץ את השמועה הזאת כדי לגרום לישוע לנוס מן האזור. אולי הורדוס חושש שבדרך כלשהי הוא יהיה מעורב במותו של נביא נוסף, כפי שהיה מעורב בהריגתו של יוחנן המטביל. אך ישוע אומר לפרושים: ”לכו ואמרו לשועל הזה, ’הנה אני מגרש שדים ומרפא היום ומחר, וביום השלישי אשלים את מלאכתי’” (לוקס י״ג:31, 32). ישוע מכנה את הורדוס ”שועל”, ואולי רומז על ערמומיותה של חיה זו. אולם ישוע אינו מתכוון לתת לא להורדוס ולא לאף אחד אחר לתמרן אותו או להאיץ בו. הוא יבצע את המשימה שנתן לו אביו והוא יעשה זאת בהתאם ללוח הזמנים של אלוהים ולא של אדם כלשהו.
ישוע ממשיך במסעו אל ירושלים, שכן לדבריו ”לא ייתכן שנביא יומת מחוץ לירושלים” (לוקס י״ג:33). אין נבואה מקראית המציינת שהמשיח חייב למות בעיר זו. אם כן, מדוע ישוע אומר שהוא ייהרג שם? מכיוון שירושלים היא עיר הבירה, אשר בה יושבים 71 חברי הסנהדרין, ובה מעמידים לדין את מי שנטען נגדם שהם נביאי שקר. יתר על כן, בעיר זו מוקרבים קורבנות בעלי חיים. לכן ישוע מודע לכך שלא ייתכן שהוא ייהרג במקום אחר.
”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליה”, מקונן ישוע, ”כמה פעמים רציתי לקבץ את ילדייך, כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, אבל לא רציתם! הנה ביתכם יינטש” (לוקס י״ג:34, 35). האומה דוחה את בן אלוהים ועליה לשאת בתוצאות!
לפני שישוע מגיע לירושלים מזמין אותו אחד מראשי הפרושים אל ביתו לארוחה ביום השבת. המוזמנים מתבוננים בישוע בעין בוחנת כדי לראות מה יעשה לאחד הנוכחים הסובל ממיימת (הצטברות קשה של נוזלים בגוף, במיוחד ברגליים ובכפות הרגליים). ישוע שואל את הפרושים ואת הבקיאים בתורה: ”האם מותר לרפא בשבת או לא?” (לוקס י״ד:3).
איש אינו עונה. ישוע מרפא את האיש ואז שואל אותם: ”מי מכם האיש שבנו או שורו ייפלו לתוך באר בשבת והוא לא ימהר לחלצם?” (לוקס י״ד:5) שוב איש מהם אינו מגיב לטיעוניו ההגיוניים.