ביום שני בשעות אחר הצהריים יוצא ישוע מירושלים וחוזר לבית עניה,‏ הנמצאת במדרון המזרחי של הר הזיתים.‏ הוא ככל הנראה לן בביתם של חבריו אלעזר,‏ מרים ומרתא.‏

כעת הגיע הבוקר של י״א בניסן.‏ ישוע ותלמידיו יוצאים שוב לדרך.‏ הם חוזרים לירושלים,‏ וישוע יבקר בבית המקדש בפעם האחרונה.‏ בנוסף לכך,‏ זהו היום האחרון של שירותו הציבורי לפני שהוא יחגוג את הפסח,‏ יכונן את ערב הזיכרון למותו ולאחר מכן יסבול ויוצא להורג.‏

בדרכם מבית עניה במעלה הר הזיתים לכיוון ירושלים מבחין פטרוס בעץ שקילל ישוע בבוקר הקודם.‏ ”‏רבי,‏ ראה!‏”‏ הוא אומר,‏ ”‏עץ התאנה שקיללת התייבש”‏ (‏מרקוס י״א:‏21‏)‏.‏

אך מדוע גרם ישוע לעץ להתייבש?‏ הוא מגלה את הסיבה לכך בתשובתו:‏ ”‏אמן אומר אני לכם:‏ אם תהיה לכם אמונה ולא תפקפקו,‏ לא רק שתעשו את מה שעשיתי לעץ התאנה,‏ אלא גם תוכלו לומר להר הזה,‏ ’‏היעקר והיזרק לתוך הים’‏,‏ וכך יקרה.‏ וכל מה שתבקשו בתפילה תקבלו אם תהיה לכם אמונה”‏ (‏מתי כ״א:‏21,‏ 22‏)‏.‏ בזאת הוא חוזר על מה שלימד בעבר באמרו שאמונה יכולה להזיז הרים (‏מתי י״ז:‏20‏)‏.‏

אם כן,‏ העץ שישוע גרם לו להתייבש מהווה דוגמה הממחישה את הצורך לגלות אמונה באלוהים‏.‏ ישוע מציין:‏ ”‏בכל תפילותיכם ובכל בקשותיכם האמינו שכבר נעניתם,‏ וכך אכן יהיה”‏ (‏מרקוס י״א:‏24‏)‏.‏ איזה לקח חשוב עבור כל תלמידי ישוע!‏ והלקח הזה חיוני במיוחד עבור השליחים,‏ בהתחשב בניסיונות הקשים הצפויים להם בקרוב.‏ אך יש קשר נוסף בין עץ התאנה שהתייבש לבין איכות האמונה.‏

בדומה לעץ התאנה הזה,‏ לאומה היהודית יש מראה מטעה.‏ חברי אומה זו נמצאים ביחסי ברית עם אלוהים,‏ וכלפי חוץ נראה שהם שומרים את תורתו.‏ אך האומה בכללותה התגלתה כחסרת אמונה וחסרת פרי טוב.‏ הם אפילו דוחים את בן אלוהים!‏ לפיכך כאשר גורם ישוע לעץ התאנה העקר להתייבש,‏ הוא ממחיש מה יעלה בגורלה של אותה אומה עקרה וחסרת אמונה.‏

בחלוף זמן קצר נכנסים ישוע ותלמידיו לירושלים.‏ כמנהגו הולך ישוע אל בית המקדש ומתחיל ללמד.‏ הכוהנים הראשיים וזקני העם ככל הנראה חושבים על מה שעשה ישוע יום קודם לכן למחליפי הכספים,‏ ולכן שואלים אותו בהתרסה:‏ ”‏באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה?‏ ומי נתן לך את הסמכות לעשות אותם?‏”‏ (‏מרקוס י״א:‏28‏)‏.‏

ישוע משיב:‏ ”‏אשאל אתכם שאלה אחת.‏ אתם תשיבו לי,‏ ואני אומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.‏ מניין קיבל יוחנן את הסמכות להטביל?‏ מן השמיים או מבני אדם?‏ השיבו לי”‏.‏ כעת מתנגדיו הם הנחקרים.‏ הכוהנים והזקנים מתייעצים זה עם זה כיצד לענות:‏ ”‏אם נאמר,‏ ’‏מן השמיים’‏,‏ הוא יאמר,‏ ’‏אם כן,‏ מדוע לא האמנתם לו?‏’‏ אבל האם נעז לומר,‏ ’‏מבני אדם’‏?‏”‏ הם חושבים כך מפני שהם פוחדים מן ההמון,‏ ”‏כי כולם האמינו שיוחנן אכן היה נביא”‏ (‏מרקוס י״א:‏29–32‏)‏.‏

מתנגדיו של ישוע אינם מוצאים תשובה מתאימה,‏ ולכן אומרים:‏ ”‏איננו יודעים”‏.‏ בתגובה אומר ישוע:‏ ”‏גם אני לא אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה”‏ (‏מרקוס י״א:‏33‏)‏.‏