פרק 125
ישוע נלקח לחנן, ולאחר מכן לקיפא
מתי כ״ו:57–68 מרקוס י״ד:53–65 לוקס כ״ב:54, 63–65 יוחנן י״ח:13, 14, 19–24
-
ישוע נלקח לחנן, הכוהן הגדול לשעבר
-
הסנהדרין מנהלת משפט בלתי חוקי
כבול כפושע פשוט, נלקח ישוע אל חנן, אשר היה הכוהן הגדול כאשר הדהים ישוע בצעירותו את המורים בבית המקדש (לוקס ב׳:42, 47). כמה מבניו של חנן החזיקו מאוחר יותר במשרת הכוהן הגדול, וכעת חתנו קַיָפָא משמש בתפקיד זה.
בשעה שישוע נמצא בביתו של חנן, יש לקיפא זמן לכנס את הסנהדרין. בבית דין זה יושבים 71 שופטים הכוללים את הכוהן הגדול ואחרים שהחזיקו בעבר במשרה זו.
חנן שואל את ישוע ”על אודות תלמידיו ותורתו”. ישוע משיב בפשטות: ”דיברתי אל העולם בגלוי. תמיד לימדתי בבתי כנסת ובבית המקדש, היכן שנקהלים כל היהודים, ולא אמרתי דבר בסתר. מדוע אתה שואל אותי? שאל את אלה ששמעו את מה שאמרתי להם” (יוחנן י״ח:19–21).
אחד השומרים העומדים שם סוטר לישוע וגוער בו: ”ככה אתה עונה לכוהן הראשי?” אך ישוע יודע שהוא לא עשה כל רע, ולכן אומר בתגובה: ”אם אמרתי דבר לא־נכון, הוכח זאת; אך אם נכונים דבריי, מדוע אתה מכה אותי?” (יוחנן י״ח:22, 23) לאחר מכן שולח חנן את ישוע אל ביתו של חתנו קיפא.
בינתיים כבר התכנסו חברי הסנהדרין כולה — הכוהן הגדול, זקני העם והסופרים. הם נאספים בביתו של קיפא. אין זה חוקי לקיים משפט כזה בליל הפסח, אך הדבר אינו מניא אותם מלהוציא אל הפועל את מזימתם המרושעת.
קשה לומר שמדובר בקבוצה בלתי משוחדת. אחרי שהקים ישוע את אלעזר לתחייה החליטו חברי הסנהדרין להביא למותו של ישוע (יוחנן י״א:47–53). וימים ספורים קודם לכן זממו מנהיגי הדת לתפוס את ישוע ולהרגו (מתי כ״ו:3, 4). כן, עוד לפני תחילת משפטו נגזר דינו של ישוע למות!
בנוסף לקיום התכנסות בלתי חוקית זו, הכוהנים הראשיים ואחרים מן הסנהדרין מנסים למצוא אנשים שיעידו עדות שקר נגד ישוע כדי שתהיה להם עילה להאשימו. הם מוצאים עדים רבים, אך עדויותיהם אינן תואמות זו לזו. לבסוף באים שניים וטוענים: ”שמענו אותו אומר, ’אני אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידי אדם, ובשלושה ימים אבנה מקדש אחר שאינו מעשה ידי אדם’” (מרקוס י״ד:58). אבל גם עדויותיהם של אנשים אלה אינן תואמות.
אז שואל קיפא את ישוע: ”אינך משיב דבר? אינך שומע את מה שהם מעידים נגדך?” (מרקוס י״ד:60) ישוע שומר על שתיקה לנוכח ההאשמה הכוזבת שמטיחים בו העדים שגרסאותיהם סותרות. לכן הכוהן הגדול קיפא מחליט לנקוט שיטה אחרת.
קיפא יודע שהיהודים רגישים לגבי כל מי שטוען להיות בן אלוהים. קודם לכן, כאשר כינה ישוע את אלוהים ’אביו’, רצו היהודים להרגו מפני שלטענתם הוא ”השווה את עצמו לאלוהים” (יוחנן ה׳:17, 18; י׳:31–39). קיפא מודע לתחושות הללו, ולכן הוא תובע כעת בערמומיות מישוע: ”אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן אלוהים!” (מתי כ״ו:63) כמובן, ישוע כבר הודה שהוא בן אלוהים (יוחנן ג׳:18; ה׳:25; י״א:4). אם לא יעשה כן עכשיו, הדבר עלול להתפרש כהתכחשות לכך שהוא בן אלוהים והמשיח. לכן ישוע אומר: ”אני הוא, ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא בענני השמיים” (מרקוס י״ד:62).
בתגובה קורע קיפא בדרמטיות את בגדיו ומצהיר: ”חילל הוא את שם אלוהים! האם עוד זקוקים אנו לעדים? הנה כעת שמעתם אותו מחלל את שם אלוהים. מה דעתכם?” חברי הסנהדרין פוסקים את הפסיקה הבלתי הוגנת: ”בן מוות הוא” (מתי כ״ו:65, 66).
אז הם מתחילים ללעוג לישוע ולהכותו באגרופיהם. אחרים סוטרים לו ויורקים בפניו. לאחר שהם מכסים את כל פניו וסוטרים לו, הם אומרים לו בעוקצנות: ”נבא! מי היכה אותך?” (לוקס כ״ב:64) כמה מזעזע — בן אלוהים עובר התעללות במשפט לילי בלתי חוקי!