כשהיו על הר הזיתים,‏ המשקיף על הוד ירושלים ומקדשה,‏ ניגשו ארבעה משליחי ישוע אליו לבדם ושאלו אותו על דברים שאמר קודם לכן.‏ הוא בדיוק ציין שבית המקדש ייחרב,‏ וזמן מה לפני כן דיבר איתם על קיצו של הסדר העולמי (‏מתי י״ג:‏40,‏ 49‏)‏.‏ כעת שאלו אותו השליחים:‏ ”‏מה יהיה האות לנוכחותך ולסיום הסדר העולמי?‏”‏ (‏מתי כ״ד:‏3‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

ישוע השיב ופירט מה יתרחש לפני חורבן ירושלים.‏ אך דבריו נגעו להתרחשויות מקיפות בהרבה.‏ נבואתו נועדה להתגשם בצורה נרחבת יותר בעולם כולו.‏ ישוע ניבא על שילוב של מאורעות ושל תנאים חובקי עולם אשר ירכיבו אות מסוים.‏ אות זה יוכיח ליושבי הארץ שהחלה נוכחותו של ישוע כמלך בשמיים.‏ במילים אחרות,‏ האות יציין שיהוה הכתיר את ישוע כמלך במלכות אלוהים שהובטחה זה מכבר.‏ מן האות ישתמע שהמלכות עומדת לשים קץ לרשע ולהשכין שלום אמיתי בעולם.‏ מכאן שההתרחשויות שחזה ישוע יציינו את הימים האחרונים של סדר עולמי ישן זה — המערכות הדתיות,‏ הפוליטיות והחברתיות בעולמנו — ויבשרו על תחילתו של סדר עולמי חדש.‏

ישוע הסביר מה יתרחש עלי אדמות במהלך נוכחותו כמלך בשמיים,‏ וציין שהעולם עתיד לראות מלחמות בינלאומיות,‏ רעב,‏ רעידות אדמה גדולות ומגפות.‏ ההפקרות רק תלך ותגאה.‏ כמו כן,‏ תלמידיו האמיתיים של ישוע יכריזו את הבשורה על מלכות אלוהים ברחבי תבל.‏ כל המאורעות הללו יגיעו אל שיאם ב”‏צרה גדולה”‏ אשר מעולם לא הייתה כמוה (‏מתי כ״ד:‏21‏)‏.‏

כיצד יֵדעו תלמידי ישוע שצרה זו קרובה?‏ ’‏לימדו מן התאנה’‏,‏ אמר ישוע (‏מתי כ״ד:‏32‏)‏.‏ לבלוב עלי עץ התאנה הוא אות ברור לכך שהקיץ קרוב.‏ בדומה לכך,‏ התרחשות כל המאורעות שחזה ישוע במסגרת תקופה אחת תהווה אות ברור לכך שהקץ קרוב.‏ ישוע ציין שאיש מלבד אביו אינו יודע את היום והשעה המדויקים של פרוץ הצרה הגדולה.‏ לפיכך הוא האיץ בתלמידיו:‏ ”‏הייו ערים,‏ כי אינכם יודעים מתי העת”‏ (‏מרקוס י״ג:‏33‏)‏.‏

‏(‏מבוסס על מתי פרקים כ״ד ו־כ״ה;‏ מרקוס פרק י״ג;‏ לוקס פרק כ״א‏)‏