פרק ג׳‏

מהו מוצא החיים?‏

כדור־הארץ שוקק חיים.‏ מאזורי הקוטב הקרחוניים עד ליערות הגשם של האמזונס,‏ ממדבר הסהרה עד לביצות אֶבֶרגלֵידס,‏ מקרקעית האוקיינוס האפלה ועד לפסגות ההרים שטופות השמש — עולמנו שופע חיים.‏ גלומה בהם היכולת להדהים אותנו שוב ושוב.‏

החיים עוטים צורות,‏ גדלים וכמויות העולים על כל דמיון.‏ מיליון מיני חרקים רוחשים בעולמנו.‏ במקווי המים שוחים יותר מ־000,‏20 מיני דגים — מהם בגודל גרגר אורז ומהם ארוכים כמשאית.‏ לפחות 000,‏350 מיני צמחים — מקצתם מוזרים,‏ רובם מרהיבים ביופיים — מקשטים את פני האדמה.‏ יותר מ־000,‏9 מיני עופות מעופפים מעל לראשנו.‏ יצורים אלה,‏ ובהם האדם,‏ יוצרים את התמונה הרבגונית וההרמונית הקרויה בפינו חיים.‏

מה שמדהים אף יותר מהמגוון היפה של צורות החיים הוא המכנה המשותף המדהים שמאחד אותן.‏ בּיוֹכימאים המתעמקים בחקר עולם החי מסבירים,‏ שכל יצור חי — החל מאמֶבּה וכלה באדם — תלויים בקשר גומלין מופלא:‏ עבודת הצוות של חומצות הגרעין (‏דנ״א ורנ”‏א)‏ ומוֹלקוּלוֹת החלבון.‏ התהליכים המסובכים הקשורים למרכיבים אלה מתרחשים כמעט בכל תאי גופנו,‏ כמו גם בתאי גופם של יונקי הדבש,‏ האריות והלווייתנים.‏ פעולת גומלין אחידה זו מרכיבה פסיפס  מהמם של חיים.‏ כיצד בא מערך הרמוני זה,‏ החיים,‏ לידי קיום?‏ במילים אחרות,‏ מהו מוצא החיים?‏

סביר להניח,‏ שאתה מסכים שלא תמיד רחש כדור־הארץ חיים.‏ המדע תומך בקביעה זו וכמוהו ספרי דת רבים.‏ עם זאת,‏ ידוע שהמדע והדת חלוקים בדעותיהם בדבר התהוות החיים.‏

מיליוני אנשים,‏ ביניהם בעלי השכלה גבוהה,‏ מאמינים  שבורא בר־תבונה,‏ המתכנן הראשון,‏ יצר את החיים על הארץ.‏ מדענים רבים,‏ לעומתם,‏ טוענים שהחיים צצו מחומר דומם,‏ ושתהליכים כימיים הביאו להתפתחותם שלב אחר שלב באופן מקרי לחלוטין.‏ מי צודק?‏

אל נטעה:‏ השאלה נוגעת לנו וקשורה לתכלית חיינו.‏ כאמור,‏ אחת השאלות הבסיסיות המנקרות במוח האדם היא,‏ מאין באנו?‏

מרבית הקורסים המדעיים מתמקדים בהסתגלות צורות החיים ובהישרדותן,‏ ולא בעצם העניין — מוצא החיים.‏ אולי שמת לב שהתשובות לשאלה כיצד נוצרו החיים הן כלליות.‏ לדוגמה:‏ ’‏החיים נוצרו איכשהו כתוצאה מהתנגשויות בין מולקולות במשך מיליוני שנים’‏.‏ האם זו תשובה מספקת?‏ נובע מכך שבעזרת אנרגיה מהשמש,‏ ברקים או הרי געש,‏ החל חומר נטול חיים לנוע,‏ פיתח מבנה אורגני מסודר,‏ ולבסוף הפך ליצור חי — כל זה בלי עזרה מכַוונת.‏ איזו פריצת דרך אדירה!‏ דומם הפך לחי!‏ הייתכן?‏

בימי הביניים אפשר היה להאמין בתיאוריה זו,‏ מאחר שהאמונה בבריאה ספונטנית — התהוות ספונטנית של חיים מן הדומם — היתה נפוצה.‏ אבל במאה ה־17 הוכיח הרופא האיטלקי פרנצ׳סקו רֶדי,‏ שרימות מופיעות בבשר רקוב רק לאחר שזבובים מטילים בו ביצים.‏ כאשר כוסה הבשר להגנה מפני זבובים,‏ לא התפתחו רימות.‏ אם בעל־חיים בגודל זבוב לא התפתח מעצמו,‏ מה לגבי החיידקים ששורצים תמיד במזון,‏ מכוסה או לא מכוסה?‏ ניסויים שבוצעו מאוחר יותר העלו שחיידקים אינם מתפתחים באורח ספונטני.‏ ובכל זאת נותרה הסוגיה שנויה במחלוקת.‏ ואז הגיע לואי פַּסטֶר.‏

 השם פסטר מתקשר אצל רבים לפתרון בעיות הקשורות להתססה ומחלות מידבקות.‏ פסטר גם ערך ניסויים כדי לגלות אם צורות חיים זעירות יכולות להתפתח מעצמן.‏ אולי קראת שהוא הוכיח שאפילו חיידק בגודל אפסי לא יכול להיווצר במים מעוקרים ומוגנים מזיהום.‏ ב־1864 הצהיר פסטר:‏ ”‏תיאוריית הבריאה הספונטנית לא תתאושש לעולם ממכת המוות שהנחית עליה ניסוי פשוט זה”‏.‏ הצהרתו עודה תקפה.‏ בשום ניסוי לא נוצרו חיים מן הדומם.‏

אם כן,‏ מה מוצא החיים עלי אדמות?‏ ניסיונות מודרניים לפתרון הקושיה ניתן לייחס למפעלו של הביוכימאי הרוסי אלכסנדר א.‏ אופַּרין בשנות ה־20’‏.‏ הוא ועמיתיו המדענים הגו תיאוריה,‏ הנראית כתמליל של מחזה בשלוש מערכות.‏ המחזה מתאר את ההתרחשויות שאירעו,‏ לטענתם,‏ על בימת כוכב הלכת ארץ.‏ במערכה הראשונה מתלכדים יסודות כדור־הארץ — חומרי הגלם שבו — לקבוצות של מולקולות.‏ ואז נראה המעבר המהיר למולקולות גדולות.‏ המערכה האחרונה במחזה מציגה את הקפיצה ממולקולות גדולות לתא החי הראשון.‏ האם כך קרה?‏

אבן היסוד של המחזה כולו היא הסברה שתנאי האטמוספירה הראשונית של כדור־הארץ היו שונים במידה ניכרת מכפי שהם כיום.‏ לפי אחת התיאוריות,‏ באטמוספירה לא היה כמעט חמצן חופשי,‏ והיסודות חנקן,‏ מימן ופחמן יצרו אמוֹניה ומֶתָן.‏ הרעיון הוא שפגיעת ברקים ואור על־סגול באטמוספירה המורכבת מגזים אלו ומאדי מים הביאה לידי  התפתחות סוכרים וחומצות אַמינוֹ.‏ אך אל תשכח,‏ זו רק תיאוריה.‏

במחזה התיאורטי נשטפו המבנים המולקולריים אל האוקיינוסים או אל מקווי מים אחרים.‏ ברבות הימים נוצר ריכוז של סוכרים,‏ חומצות ועוד תרכובות בתוך ”‏מרק טרום־ביולוגי”‏,‏ שבו חומצות אמינו,‏ למשל,‏ התרכבו  לחלבונים.‏ התיאוריה מרחיבה את עקרון ההתפתחות ומסבירה שתרכובות אחרות — נוּקלֵיאוֹטידים — יצרו שרשרות והפכו לחומצת גרעין,‏ כדוגמת דנ״א.‏ כל זה מוביל,‏ לפי ההנחה,‏ למערכה האחרונה במחזה המולקולרי.‏

יש מי שיראה במערכה האחרונה,‏ שאינה אלא השערה בעלמא,‏ סיפור אהבה.‏ מולקולות חלבון ומולקולות דנ״א נפגשו במקרה,‏ הכירו איש את רעהו והתחבקו.‏ ואז,‏ ממש לפני שהמסך יורד,‏ נולד התא החי הראשון.‏ אילו צפית במחזה,‏ אולי היית שואל את עצמך,‏ ’‏האם הוא מבוסס על סיפור אמיתי או בדוי?‏ הייתכן שכך נוצרו החיים עלי אדמות?‏’‏

האומנם מעשה בראשית במעבדה?‏

בתחילת שנות ה־50’‏ החליטו המדענים לבחון את התיאוריה של אלכסנדר אופּרין.‏ על אף העובדה המוגמרת,‏ שכל החי בא מחיים שקדמו לו,‏ שיערו המדענים שאילו היו התנאים שונים בעבר,‏ ייתכן שהחיים נוצרו אט־אט מחומר נטול חיים.‏ הניתן להוכיח זאת?‏ בניסוי שערך המדען סטנלי ל.‏ מילר במעבדתו של הֶרולד יוּרי,‏ עורבבו מימן,‏ אמוֹניה,‏ מֶתן ואדי מים (‏בהנחה שכך היתה בנויה האטמוספירה הקדומה)‏ בכלי סגור,‏ שבתחתיתו מים רותחים (‏אוקיינוס כביכול)‏.‏ מילר העביר ניצוצות חשמליים דרך האדים,‏ וכך יצר הדמיה לפעולת הברק.‏ כעבור שבוע נתגלתה כמות זעירה של עיסה אדמדמה דביקה.‏ מילר ביצע בה אָנָליזה וגילה חומצות אמינו רבות,‏ שהן אבני הבניין של החלבונים.‏ ייתכן מאוד ששמעת על הניסוי.‏ שנים רבות הוא מופיע בספרי לימוד מדעיים  ונלמד בבתי־ספר,‏ כניסוי שמסביר את התהוות החיים.‏ האם יש דברים בגו?‏

לאמיתו של דבר,‏ ערכו של הניסוי שערך מילר עומד בסימן שאלה גדול כיום.‏ (‏ראה המסגרת ”‏קלאסי,‏ אבל מוטל בספק”‏,‏ עמודים 36,‏ 37.‏)‏ הצלחתו המדומה הובילה,‏ על כל פנים,‏ לניסויים נוספים,‏ שהצליחו ליצור חלק ממרכיבי חומצות הגרעין (‏דנ״א או רנ”‏א)‏.‏ המומחים בתחום (‏המכונים לעתים מדעני מוצא החיים)‏ היו אופטימיים.‏ הם הצליחו,‏ לכאורה,‏ לחזור על המערכה הראשונה במחזה המולקולרי.‏ נראה היה ששתי המערכות הנוספות הן הבאות בתור לשחזור במעבדה.‏ פרופסור לכימיה טען:‏ ”‏מסתמנת באופק הלא רחוק מציאת הסבר להיווצרות צורת חיים פרימיטיבית על־ידי תהליכים אבולוציוניים”‏.‏ כמו־כן,‏ כתב לענייני מדע ציין:‏ ”‏בני־סמכא שיערו שמדענים ישלפו בקרוב מן הכובע,‏ כמו ד״ר פרַנקֶנשטַיין של מֶרי שֶלי,‏ אורגניזמים חיים במעבדותיהם וידגימו לפרטי פרטים את מעשה בראשית”‏.‏ הנה נפתרה תעלומת ההיווצרות הספונטנית של החיים,‏ חשבו רבים.‏ (‏ראה המסגרת ”‏ימניות ושמאליות”‏,‏ עמוד 38.‏)‏

הגישות משתנות והחידות בעינן עומדות

האופטימיות התפוגגה עם השנים.‏ עשרות שנים חלפו,‏  וסודות החיים נותרו בגדר תעלומה.‏ כ־40 שנה לאחר שערך את הניסוי,‏ אמר פרופסור מילר בריאיון לסַייֶנטיפיק אמריקן:‏ ”‏מסתבר שבעיית מוצא החיים סבוכה בהרבה מכפי שאני ורוב האנשים תיארנו לעצמנו”‏.‏ גם מדענים אחרים שינו את גישתם.‏ למשל,‏ ב־1969 השתתף דין ה.‏ קניון,‏ פרופסור לביולוגיה,‏ בכתיבת הספר הגורל הביוכימי (‏Biochemical Predestination)‏.‏ אבל לאחר מכן הסיק שההשערה ”‏שחומר ואנרגיה התארגנו בעצמם,‏ ללא עזרה,‏ והיו למערכות חיים הינה בלתי סבירה מיסודה”‏.‏

ואומנם ניסויי מעבדה מאמתים את הערכתו של קניון,‏ לפיה יש ”‏ליקוי חמור בכל התיאוריות הנוכחיות בדבר  ההיווצרות הכימית של החיים”‏.‏ לאחר שמילר ואחרים סינתזו חומצות אמינו,‏ החלו המדענים לנסות ליצור חלבונים ודנ”‏א,‏ שניהם הכרחיים לחיים.‏ אילו תוצאות הושגו באלפי הניסויים שנערכו בתנאים המכונים טרום־ביולוגיים?‏ הספר תעלומת מוצא החיים:‏ התיאוריות הנוכחיות בבחינה מחדש (‏The Mystery of Life’s Origin: Reassessing Current Theories)‏ מציין:‏ ”‏קיים ניגוד מרשים בין ההצלחה הרבה בסינתוז חומצות אמינו לבין הכישלון העקבי בסינתוז חלבון ודנ”‏א”‏.‏ הניסיונות הללו ”‏נכשלו כולם כאחד”‏.‏

למעשה,‏ התעלומה אינה מסתכמת בשאלה כיצד באו לידי קיום המולקולות הראשונות של החלבון ושל חומצות הגרעין (‏דנ״א או רנ”‏א)‏.‏ גם שאלת קשר הגומלין ביניהן לוטה בערפל.‏ ”‏לולא השותפות בין שתי המולקולות,‏ לא היו כיום חיים בכדור־הארץ”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה בריטניקה החדשה.‏ עם זאת,‏ האנציקלופדיה מציינת,‏ כי השאלה כיצד נוצרה השותפות נותרה ”‏בעיה מכרעת ובלתי פתורה בעניין מקור החיים”‏.‏ אמת ויציב.‏

בנספח א׳,‏ ”‏עבודת צוות חיונית לחיים”‏ (‏עמודים 45–47)‏,‏ מוצגים כמה פרטים בסיסיים על עבודת הצוות המרתקת של החלבונים וחומצות הגרעין שבתאי גופנו.‏ גם הצצה קטנה זו אל ממלכת תאי גופנו תעורר התפעלות מהישגי המדענים בתחום.‏ הם שפכו אור על תהליכים מורכבים להפליא,‏ שאף כי מעטים מאיתנו חושבים עליהם,‏ הם פועלים ללא הרף בחיינו.‏ ומזווית ראייה אחרת,‏ המורכבות והדיוק המדהימים שנדרשים בתהליכים אלה מחזירים אותנו לשאלה,‏ כיצד נוצר כל זה?‏

 כידוע,‏ מדעני מוצא החיים אינם נחים ואינם שוקטים במאמציהם לחבר תרחיש הגיוני במחזה על התהוות החיים.‏ ואולם,‏ התמלילים החדשים שלהם אינם משכנעים.‏ (‏ראה נספח ב׳,‏ ”‏מ’‏עולם הרנ”‏א’‏ או מעולמות רחוקים?‏”‏ עמוד 48.‏)‏ למשל,‏ קלאוס דוֹזה מהמכון לבּיוֹכימיה במיינץ,‏ גרמניה,‏ אמר:‏ ”‏נכון לעכשיו,‏ כל הדיונים על התיאוריות והניסויים החשובים בתחום הגיעו למבוי סתום או להודאה בבוֹרוּת”‏.‏

גם בוועידה הבינלאומית על מוצא החיים,‏ שנערכה ב־1996,‏ לא הועלו פתרונות.‏ לפי כתב־העת סַייֶנס‏,‏ המדענים משתתפי הכנס,‏ שמספרם התקרב ל־300,‏ ”‏התחבטו בשאלה כיצד מולקולות [‏דנ״א ורנ”‏א]‏ הופיעו לראשונה וכיצד התפתחו לתאים בעלי כושר שִכפול”‏.‏

תבונה והשכלה גבוהה נדרשות כדי לחקור ואפילו רק כדי להסביר ברמה הבסיסית את התופעות המולקולריות שבתאינו.‏ האם יש יסוד להניח שתהליכים מסובכים התרחשו תחילה ב”‏מרק טרום־ביולוגי”‏,‏ ללא הכוונה,‏ בספונטניות ובמקרה?‏ האומנם די בכך?‏

הסיבה לתעלומה

בחמישים השנים האחרונות הועלו לא מעט השערות בדבר מוצא החיים,‏ ונעשו אלפי ניסיונות להוכיח שהחיים נוצרו  מעצמם.‏ מבט על השנים הללו ישכנע אותך בצדקת דבריו של פרנסיס קריק,‏ חתן פרס נובל.‏ אשר לתיאוריות מוצא החיים,‏ אמר קריק שיש ”‏השערות רבות מדי סביב עובדות מעטות מדי”‏.‏ אין פלא אפוא,‏ שיש מדענים שהסיקו,‏ לאחר שבחנו את העובדות,‏ כי החיים מסובכים מכדי שיצוצו במעבדה מסודרת,‏ כל שכן בסביבה בלתי מבוקרת.‏

אם אין בידי המדע המתקדם להוכיח שהחיים יכלו להיווצר מעצמם,‏ מדוע דבקים מדענים מסוימים בתיאוריות מסוג זה?‏ פרופסור ג׳.‏ ד.‏ ברנאל ירד לפני כמה עשרות שנים לעומק  העניין בספרו מוצא החיים (‏The Origin of Life)‏:‏ ”‏אם נחיל על הנושא [‏נושא הבריאה הספונטנית]‏ את אמות המידה הנוקשות של שיטה מדעית,‏ נוכל לראות בבירור,‏ בכמה נקודות תורפה בתיאוריה,‏ שלא ייתכן שהחיים נוצרו מעצמם;‏ ההסתברויות שואפות לאפס,‏ והסיכויים להופעת החיים קטנים מדי”‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏לדאבונם של תומכי התיאוריה,‏ החיים קיימים בעולמנו,‏ על מגוון צורותיהם ופעילויותיהם,‏ ויש צורך ’‏להתאים’‏ את הטיעונים כדי לתמוך בקיומם”‏.‏ וכאז כן כיום.‏

חשוב על מה שעומד מאחורי קו מחשבה זה.‏ משתמע ממנו בעצם,‏ ש’‏מדעית,‏ לא ייתכן שהחיים התפתחו מעצמם.‏ אבל התהוות ספונטנית היא האפשרות היחידה שאנו מוכנים לשקול.‏ לכן,‏ מן ההכרח להתאים את הטיעונים כדי שיתמכו בהיפּוֹתֵיזה,‏ שהחיים נוצרו באורח ספונטני’‏.‏ האם הלוֹגיקה שמאחורי הדברים מניחה את דעתך?‏ נדרשת כאן ’‏התאמת’‏ עובדות רצינית,‏ לא כן?‏

יש,‏ לעומת זאת,‏ מדענים משכילים ומכובדים,‏ שאינם רואים צורך להתאים את העובדות לפילוסופיה הרווחת בדבר מוצא החיים.‏ הם מרשים לעובדות להובילם למסקנה הגיונית.‏ באילו עובדות ובאיזו מסקנה מדובר?‏

מידע ותבונה

בריאיון לסרט תעודה,‏ אמר פרופסור מאצ׳יי גיירטיך,‏ מומחה ידוע לגנטיקה מהמכון לדֶנדרוֹלוֹגיה באקדמיה הפולנית למדעים:‏

‏”‏אנו יודעים עתה שהגֶנים מכילים כמות עצומה של מידע.‏  נבצר מהמדע להסביר כיצד צץ המידע בספונטניות.‏ דרושה כאן תבונה;‏ לא ייתכן שהמקור הוא אירועים מקריים.‏ מערבוב אותיות סתמי לא תורכבנה מילים”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏למשל,‏ הדנ״א והרנ”‏א — המערכות המורכבות של התא לשכפול חלבונים — חייבות היו להיות מושלמות למן ההתחלה.‏ שאם לא כן,‏ לא היו מתקיימות מערכות חיים.‏ ההסבר ההגיוני היחיד הוא שהכמות העצומה של המידע מקורה בתבונה”‏.‏

ככל שאתה מוסיף דעת על נפלאות החיים,‏ הגיוני יותר שתסיק,‏ כי מוצא החיים מחייב מקור תבוני.‏ מהו?‏

כאמור,‏ מיליוני משכילים מסיקים שלא תיתכן אפשרות אחרת:‏ החיים עלי אדמות נוצרו על־ידי מקור של תבונה נעלה,‏ מתכנן.‏ הם בחנו את העניין בהגינות,‏ והגיעו לכלל מסקנה שגם כיום,‏ בעידן המדע,‏ אין זה אלא הגיוני להסכים עם המשורר המקראי שכתב לפני דורי דורות על אלוהים:‏ ”‏כי עימך מקור חיים”‏ (‏תהלים ל״ו:‏10‏)‏.‏

ייתכן שכבר הסקת את מסקנותיך ואתה משוכנע בהן וייתכן שלא.‏ בכל מקרה,‏ הבה נתבונן בכמה עובדות נפלאות שקשורות אליך אישית.‏ דיון זה משכנע מאוד ושופך אור רב על הנושא הנוגע לחיינו.‏

 ‏[‏תיבה בעמוד 30]‏

מה הם הסיכויים להתפתחות מקרית?‏

”‏יד המקרה,‏ ואך ורק יד המקרה,‏ עשתה הכל,‏ החל במרק הבראשיתי וכלה באדם”‏,‏ אמר חתן פרס הנובל כריסטיאן דה דוּבֶה בעניין מוצא החיים.‏ האם יד המקרה היא הסבר הגיוני להיווצרות החיים?‏

מהי מקריות?‏ יש המקשרים זאת להסתברות מתימטית,‏ כמו הסיכויים לנצח או להפסיד בהטלת מטבע.‏ אולם,‏ כשמדענים מדברים על ”‏יד המקרה”‏ בהקשר של מוצא החיים,‏ רובם מתכוונים למשהו אחר.‏ המילה הכללית ”‏מקרה”‏ משמשת תחליף למילה מדויקת יותר,‏ כמו ”‏גורם”‏,‏ ובייחוד כאשר הגורם אינו ידוע.‏

”‏מי שמדבר על ’‏מקרה’‏ כעל גורם”‏,‏ מציין הביופיסיקאי דונלד מ.‏ מקיי,‏ ”‏עושה מעבר לא חוקי מרעיון מדעי לרעיון מיתולוגי,‏ כמעט דתי”‏.‏ כמו־כן,‏ רוברט צ׳.‏ ספראוּל אמר:‏ ”‏מרוב שהם רגילים לקרוא לגורם הלא ידוע ’‏מקרה’‏,‏ האנשים מתחילים לשכוח שמילה זו היא רק תחליף.‏ .‏.‏.‏ ההנחה ש’‏מקרה שווה גורם בלתי ידוע’‏ הפכה במוחם של רבים ל’‏מקרה שווה גורם’‏”‏.‏

ז׳ק ל.‏ מוֹנוֹ,‏ חתן פרס נובל,‏ הוא אחד ממי שנשענים על המשוואה ’‏מקרה שווה גורם’‏.‏ ”‏יד המקרה,‏ החופשית לחלוטין אך העיוורת,‏ עומדת בבסיס המבנה המדהים של האבולוציה”‏,‏ כתב.‏ ”‏האדם יודע סוף סוף שהוא לבד במרחבים העצומים של היקום הקר והמנוכר,‏ שבהם הוא הופיע אך ורק בזכות יד המקרה”‏.‏ שים לב שהוא מתייחס ל’‏יד המקרה’‏ כאל גורם.‏ מונו,‏ וכמוהו רבים אחרים,‏ מרומם את יד המקרה לרמה של יוצר.‏ המקרה,‏ לדידם,‏ הוא האמצעי שהביא להיווצרות החיים עלי אדמות.‏

מילונים מגדירים את ”‏יד המקרה”‏ כ”‏גורם מקרי שאין בו כוונה תחילה או ידיעה מראש”‏ ושאין בו ”‏כוונת מכוון”‏.‏ לפיכך,‏ האומר שהחיים נוצרו במקרה,‏ כאילו אומר שהחיים נוצרו על־ידי כוח גורם בלתי ידוע.‏ הייתכן שמי שמדברים על ”‏יד המקרה”‏ מתכוונים בעצם לבורא?‏

‏[‏תיבה בעמוד 35]‏

”‏[‏הקטן שבחיידקים]‏ קרוב יותר לבן־אדם מאשר לתערובת הכימיקלים של סטנלי מילר,‏ מכיוון שכבר יש לו סגולות מערכת ביוכימית.‏ לכן קל יותר לחיידק להפוך לאדם,‏ מאשר לתערובת חומצות אמינו להפוך לחיידק”‏ (‏לין מרגוליס,‏ פרופסור לביולוגיה)‏.‏

 ‏[‏תיבה/‏תמונה בעמודים 36,‏ 37]‏

קלאסי,‏ אבל מוטל בספק

את הניסוי שערך סטנלי מילר ב־1953 מרבים להזכיר כעדות לכך שבריאה ספונטנית יכלה להתרחש בעבר.‏ אך הסברו מתבסס על ההנחה שהאטמוספירה הקדומה של כדור־הארץ היתה בעלת תנאי ”‏חיזור”‏.‏ משמע הדבר שהיא הכילה כמות מזערית ביותר של חמצן חופשי (‏חמצן ללא קשרים כימיים ליסודות אחרים)‏.‏ מדוע?‏

הספר תעלומת מוצא החיים:‏ התיאוריות הנוכחיות בבחינה מחדש מציין,‏ שאילו היה חמצן חופשי רב,‏ ’‏לא היו נוצרות חומצות אמינו,‏ וגם אילו נוצרו במקרה,‏ הן היו מתפרקות במהירות’‏.‏ * עד כמה מבוססת ההנחה של מילר לגבי ’‏האטמוספירה הקדומה’‏?‏

בחיבור הקלאסי שפורסם שנתיים אחרי הניסוי,‏ כתב מילר:‏ ”‏רעיונות אלה הם,‏ כמובן,‏ בבחינת השערות.‏ הרי איננו יודעים אם היתה בכדור־הארץ בעת היווצרותו אטמוספירה בעלת תנאי חיזור.‏ .‏.‏.‏ טרם נמצאה עדות ישירה לכך”‏ (‏כתב־העת של האגודה האמריקנית לכימיה,‏ 12 במאי 1955)‏.‏

האם מאז נמצאה עדות כזו?‏ רוברט קוֹון,‏ מחבר מאמרים מדעיים,‏ כתב כעבור 25 שנה בערך:‏ ”‏המדענים צריכים לשקול מחדש חלק מהשערותיהם.‏ .‏.‏.‏ כמעט לא נמצאה עדות התומכת בתיאוריית האטמוספירה עתירת המימן,‏ בעלת תנאי החיזור הטובים.‏ נהפוך הוא,‏ נמצאה עדות נגדה”‏ (‏טכנולוג׳י ריוויו,‏ אפריל 1981)‏.‏

וכיום?‏ ג׳ון הוֹרגן כתב ב־1991 בסַייֶנטיפיק אמריקן:‏ ”‏בערך בעשור האחרון גברו הספקות לגבי השערותיהם של יורי ומילר על האטמוספירה.‏מניסויי מעבדה והדמיות מחשב של האטמוספירה.‏.‏.‏ עולה,‏ שקרינה על־סגולה מן השמש,‏ שנחסמת  כיום על־ידי שכבת האוזון,‏ היתה משמידה מולקולות שעיקרן מימן באטמוספירה.‏ .‏.‏.‏ אטמוספירה כזו [‏של דו־תחמוצת הפחמן וחנקן]‏ אינה מתאימה לסינתזות של חומצות אמינו וש שאר קוֹדמָנֵי היווצרות החיים”‏.‏

מדוע אפוא רבים עדיין סבורים שהאטמוספירה הראשונית של כדור־הארץ היתה בעלת תנאי חיזור והכילה מעט חמצן?‏ בספרם אבולוציה מולקולרית ומוצא החיים (‏Molecular Evolution and the Origin of Life)‏ משיבים סידני וו.‏ פוֹקס וקלאוס דוזה על שאלה זו:‏ האטמוספירהחיבבת היתה להיות משוללת חמצן,‏ בין היתר,‏ מאחר ש”‏ניסוי מעבדה מוכיחים שחמצן היה מהווה מכשול רציני.‏.‏.‏ לאבולוציה הכימית.‏ כמו־כן,‏ מרכיבים כמו חומצות אמינו ”‏אינם עמידים לאורך תקופות גיאולוגיות כשהם באים במגע עם חמצן”‏.‏

האם לא נעשה כאן ניסיון להשתמש בַּמסקנה כראיה?‏ הטענה היא בעצם,‏ שהאטמוספירה הקדומה היתה בעלת תנאי חיזור,‏ כי רק יכלה להתרחש בריאה ספונטנית.‏ לאמיתו של דבר,‏ אין הוכחה שהאטמוספירה היתה כזאת.‏

יש עוד פרט שאי־אפשר להתעלם ממנו:‏ אם תערובת הגזים מייצגת את האטמוספירה,‏ הניצוץ החשמלי את הברק והמים הרותחים את הים,‏ את מה או את מי מייצג המדען,‏ שמכוון הכל ועורך את הניסוי?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 38]‏

ימניות ושמאליות

ידוע לנו שיש כפפות ימניות וכפפות שמאליות.‏ הוא הדין לגבי מולקולות של חומצות אמינו.‏ מתוך 100 חומצות האמינו שידוע על קיומן,‏ בחלבון יש רק 20,‏ וכולן שמאליות.‏ כשמדענים יוצרים חומצות אמינו במעבדה,‏ בניסיון לדמות את מה שאולי התרחש,‏ לדעתם,‏ במרק הבראשיתי,‏ הם מגלים שמספר המולקולות השמאליות שווה למספר הימניות.‏ ”‏חלוקה שווה זו”‏,‏ מוסר ניו־​יורק טיימס,‏ ”‏אינה אופיינית לחיים,‏ שכן לקיומם דרושות חומצות אמינו שמאליות בלבד”‏.‏ הסיבה לכך שאורגניזמים חיים מורכבים רק מחומצות אמינו שמאליות היא בגדר ”‏תעלומה גדולה”‏.‏ גם בחומצות האמינו שנמצאו במטאוריטים ”‏היו יותר צורות שמאליות”‏.‏ ד״ר ג׳פרי ל.‏ בּיידה,‏ שחוקר את הקשיים בהסברת מוצא החיים,‏ אמר:‏ ”‏ייתכן שהשפעה חוץ ארצית מילאה תפקיד בקביעת זהותן השמאלית של חומצות האמינו הביולוגיות”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 40]‏

”‏ניסויים אלה.‏.‏.‏ מעידים כביכול על סינתזה חסרת חיים.‏ לאמיתו של דבר,‏ מה שהושג בהם,‏ בוצע ותוכנן על־ידי אדם רב תבונה ומלא חיים,‏ וזאת במטרה לאשש רעיונות,‏ אשר להם הוא חש מחויב”‏ (‏מערכות חיים — מוצאן והתפתחותן [‏Origin and Development of Living Systems]‏)‏

 ‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 41]‏

‏”‏מעשה מכוּון ומחושב”‏

האסטרונום הבריטי סר פרֶד הוֹיל הקדיש עשרות שנים לחקר היקום והחיים שבו.‏ הוא תומך בדעה שהחיים הגיעו לעולמנו מן החלל החיצון.‏ בהרצאה שנתן במכון קליפורניה לטכנולוגיה דן בסדר שבו ערוכות חומצות האמינו בחלבונים.‏

”‏הבעיה הגדולה בביולוגיה”‏,‏ אמר הויל,‏ ”‏אינה העובדה,‏ היבשה למדי,‏ שחלבון מורכב משרשרת חומצות אמינו המחוברות יחדיו בדרך כלשהי,‏ אלא העובדה שהסדר הברור שבו הן ערוכות חוֹנֵן את השרשרת בתכונות בולטות.‏.‏.‏ אילו היתה התקשרותן של חומצות האמינו אקראית,‏ היה מתקבל מספר רב של הרכבים,‏ אשר לתא החי אין צורך בהם.‏ אם ניקח בחשבון שאנזים טיפוסי מורכב משרשרת של נניח 200 קשרים ושיש 20 אפשרויות קישור לכל אחד מן הקשרים,‏ ברור לנו שמספר ההרכבים המיותרים הוא עצום.‏ מספרם יעלה על כלל האטומים בכל הגלקסיות הנצפות בטלסקופים הגדולים.‏ ואנחנו מדברים כאן על אנזים אחד,‏ בעוד שקיימים יותר מ־000,‏2 אנזימים,‏ המשרתים ביסודו של דבר מטרות שונות מאוד.‏ אם כן,‏ כיצד נוצר המצב הקיים?‏”‏

הויל הסביר:‏ ”‏במקום לקבל את ההסתברות השואפת לאפס שהחיים נוצרו בידי כוחות הטבע העיוורים,‏ נראה שמוטב להניח כי מוצא החיים במעשה מכוּון ומחושב”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 44]‏

פרופסור מייקל ג׳.‏ בִּיהִי אמר:‏ ”‏עבור אדם שאינו רואה חובה לעצמו להגביל את חיפושו לגורמים חסרי תבונה,‏ המסקנה המתבקשת היא שמערכות ביוכימיות רבות הן פרי תכנון.‏ הן תוכננו,‏ ולא על־ידי חוקי הטבע,‏ יד המקרה או כורח המציאות;‏ לא,‏ הושקעה בהן מחשבה תחילה.‏ .‏.‏.‏ גם הפשוטות שבצורות החיים בכדור־הארץ,‏ על מרכיביהן החיוניים ביותר,‏ הן תוצר של עשייה תבונית”‏.‏

‏[‏טבלה/‏תמונה בעמוד 42]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

די בהצצה אל העולם המורכב של כל אחד ואחד מתאי הגוף,‏ על תפקודיו המסובכים,‏ כדי לעורר את השאלה,‏ כיצד נוצר כל זה?‏

‏• קרום התא

מפקח על מה שנכנס לתא ועל מה שמופרש ממנו

‏• גרעין

מרכז הבקרה של התא

‏• כרוֹמוֹזוֹמים

מכילים את הדנ״א של התא,‏ תוכנית האב הגנטית

‏• ריבּוֹזוֹמים

אתר ייצור החלבונים

‏• גרעינוֹן

האתר שבו הריבוזומים מתרכבים

‏• מיטוֹכוֹנדרִיון

מרכז לייצור המולקולות המספקות אנרגיה לתא

‏[‏תמונה בעמוד 33]‏

מדענים רבים מודים כיום,‏ שלא ייתכן כי המולקולות המורכבות,‏ החיוניות לחיים,‏ נוצרו באורח ספונטני במרק טרום־ביולוגי