1,‏ 2.‏ תאר את מסעה של מרים והסבר מדוע לא היה הוא קל עבורה.‏

 מרים זעה בחוסר נוחות מצד לצד על גב בהמת המשא הקטנה.‏ היא רכבה במשך שעות.‏ מעט לפניה פסע יוסף בצעדים בטוחים והוביל אותה בדרך המוליכה לבית לחם הרחוקה.‏ שוב חשה מרים בעובר המתנועע בקרבה.‏

² הכתוב מוסר שבשלב זה הייתה מרים ”‏בהיריון מתקדם”‏ (‏לוקס ב׳:‏5‏)‏.‏ ייתכן שבחולפם על פני השדות חדלו כמה מהפועלים מעבודתם בחריש או בזריעה והביטו בהם כשהם תוהים מדוע אישה במצבה יצאה למסע.‏ מה גרם למרים להרחיק עד כדי כך מביתה שבנצרת?‏

3.‏ איזה תפקיד הוטל על מרים,‏ ומה נלמד על אודותיה?‏

³ הכול התחיל כמה חודשים קודם לכן כשעל עלמה יהודייה זו הוטל תפקיד מיוחד במינו,‏ אשר לא היה לו אח ורע בכל תולדות האנושות.‏ היא תלד את הילד שיהיה המשיח,‏ את בן אלוהים!‏ (‏לוקס א׳:‏35‏)‏ כאשר קרבו ימיה ללדת התעורר הצורך לצאת למסע זה,‏ שבמהלכו נתקלה מרים במספר מצבים שהעמידו במבחן את אמונתה.‏ הבה נראה מה עזר לה להישאר חזקה מבחינה רוחנית.‏

4,‏ 5.‏ (‏א)‏ מדוע עשו יוסף ומרים את דרכם לבית לחם?‏ (‏ב)‏ איזו נבואה התגשמה בעקבות צו הקיסר?‏

⁴ יוסף ומרים לא היו היחידים שנעו באותה עת בדרכים.‏ זמן קצר קודם לכן יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס המורה על קיום מפקד אוכלוסין ברחבי המדינה,‏ והתושבים נדרשו לצאת אל ערי מולדתם כדי להתפקד.‏ מה עשה יוסף?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏הוא יצא [‏”‏ויעל”‏,‏ דל׳‏‏]‏ מן העיר נצרת שבגליל,‏ ומאחר שהיה מבית דוד וממשפחתו,‏ בא אל יהודה,‏ אל עיר דוד הנקראת בית לחם”‏ (‏לוקס ב׳:‏1–4‏)‏.‏

 ⁵ לא היה זה צירוף מקרים שבאותו הזמן יצא צו זה.‏ בנבואה שנכתבה כשבע מאות שנה קודם לכן נחזה שהמשיח ייוולד בבית לחם.‏ מעניין לציין כי 11 קילומטר בלבד מנצרת שכנה עיר ששמה בית לחם,‏ אך הנבואה ציינה מפורשות שהמשיח ייוולד ב”‏בית לחם אפרתה”‏.‏ ‏(‏קרא מיכה ה׳:‏1‏.‏‏)‏ כדי להגיע באותם ימים מנצרת לעיר קטנה זו היה על האדם לגמוא כ־130 קילומטר בשטח הררי דרך שומרון.‏ זו העיר שאליה נקרא יוסף להגיע,‏ שכן בית לחם אפרתה הייתה עיר אבותיו של דוד המלך,‏ ויוסף וכלתו היו שניהם מבית דוד.‏

6,‏ 7.‏ (‏א)‏ מדוע המסע לבית לחם ככל הנראה הקשה על מרים?‏ (‏ב)‏ כיצד העובדה שמרים הייתה אשת יוסף השפיעה על החלטותיה?‏ (‏ראה גם הערת שוליים.‏)‏

⁶ האם תתמוך מרים בהחלטתו של יוסף להישמע לצו ולהתפקד?‏ הרי המסע לא יהיה לה קל.‏ הימים היו ככל הנראה ימי ראשית הסתיו לקראת סוף העונה היבשה,‏ ועל כן צפויים היו גשמים קלים.‏ כמו כן,‏ בתום מסע בן מספר ימים היה עליהם לטפס טיפוס מפרך,‏ שכן בית לחם שכנה ברום של יותר מ־760 מטר,‏ והכתוב אכן אומר שיוסף ‏’‏עלה מן הגליל’‏,‏ אל בית לחם.‏ ייתכן שהמסע יהיה ארוך מהרגיל,‏ היות שמצבה של מרים יצריך מספר רב של עצירות למנוחה.‏ כל אישה  צעירה בנסיבות אלו תחפוץ יותר מתמיד להישאר בקרבת ביתה עם משפחתה וחבריה שיעזרו לה כאשר תיתקף צירי לידה.‏ אין ספק שנדרש למרים אומץ כדי לצאת למסע זה.‏

⁷ על כל פנים,‏ לוקס כותב שיוסף הלך ”‏להירשם עם מרים”‏ ומוסיף שהיא ”‏כבר נישאה לו”‏ (‏לוקס ב׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ עובדת היותה אשת יוסף השפיעה רבות על החלטותיה.‏ היא הכירה בראשותו הרוחנית של בעלה ואימצה ללבה את התפקיד שנתן לה אלוהים לשמש עזר כנגדו על־ידי כך שתמכה בהחלטותיו.‏ * אם כן,‏ המסע היה כמבחן אמונה עבורה,‏ והיא עמדה בו בהצלחה בזכות צייתנותה.‏

8.‏ (‏א)‏ מאילו עוד סיבות אפשריות הצטרפה מרים ליוסף למסע אל בית לחם?‏ (‏ב)‏ באיזה מובן בולטת דוגמתה של מרים כמקור השראה ליראי אלוהים?‏

⁸ מאילו עוד סיבות אפשריות צייתה מרים ליוסף?‏ האם הכירה את הנבואה שלפיה ייוולד המשיח בבית לחם?‏ המקרא אינו משיב על כך,‏ אך לא ניתן לשלול זאת שהרי הדבר היה גלוי וידוע בקרב מנהיגי הדת ובקרב הציבור ככלל (‏מתי ב׳:‏1–7;‏ יוח׳ ז׳:‏40–42‏)‏.‏  מרים הכירה היטב את כתבי־הקודש (‏לוקס א׳:‏46–55‏)‏.‏ בכל אופן,‏ תהא אשר תהא הסיבה שבגללה החליטה לצאת למסע — מתוך ציות לבעלה,‏ בשל צו הקיסר,‏ לשם הגשמת נבואת יהוה,‏ או בגין שילוב של גורמים שונים — היא משמשת לנו דוגמה ומופת.‏ יהוה מוקיר ענווה וצייתנות הן אצל גברים והן אצל נשים.‏ בימינו,‏ בתקופה שבה תכונת הכניעוּת זוכה לרוב ליחס מזלזל ביותר,‏ בולטת דוגמתה של מרים כמקור השראה ליראי אלוהים בעולם כולו.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ על מה חשבו מן הסתם מרים ויוסף עם התקרבם לבית לחם?‏ (‏ב)‏ היכן לנו יוסף ומרים,‏ ומדוע?‏

⁹ מרים ודאי נשמה לרווחה כשראתה מרחוק את בית לחם.‏ כאשר טיפסו במעלה ההר ועברו על פני כרמי זיתים — שהיו בין יבולי האסיף האחרונים — חשבו מרים ויוסף מן הסתם על תולדותיה של עיר קטנה זו.‏ היא לא הייתה חשובה דייה כדי להימנות בין ערי יהודה,‏ כדברי הנביא מיכה;‏ אולם יותר מאלף שנה קודם לכן נולדו בה בועז,‏ נעמי ומאוחר יותר דוד.‏

¹⁰ כשנכנסו מרים ויוסף אל העיר ראו כי היא הומה אדם.‏ לפניהם הגיעו אחרים כדי להתפקד ולכן לא היה להם מקום לינה באכסניה.‏ * לא נותרה בידם ברירה אלא ללון באורווה.‏ נוכל רק לדמיין עד כמה דאג יוסף בראותו את אשתו נתקפת כאבים עזים שלא היו מוכרים לה,‏ כאבים שרק הלכו והתגברו.‏ דווקא כאן,‏ במקום הזה,‏ החלו צירי הלידה.‏

11.‏ (‏א)‏ מדוע יכולות נשים בכל העולם להזדהות עם מרים?‏ (‏ב)‏ באילו מובנים היה ישוע בן ”‏בכור”‏?‏

¹¹ נשים בכל העולם יכולות להזדהות עם מרים.‏ כ־000,‏4 שנה קודם לכן ניבא יהוה שנשים יסבלו ייסורי לידה בשל החטא התורשתי (‏בר׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ אין כל ראיה לכך שכאבים אלה נחסכו ממרים.‏ לוקס עוטף את המאורע במעטה של פרטיות ופשוט מציין:‏ ”‏היא ילדה את בנה הבכור”‏ (‏לוקס ב׳:‏7‏)‏.‏ ”‏בנה הבכור”‏ הגיח אל העולם — הראשון מבין ילדיה הרבים,‏ אשר מנו לפחות שבעה (‏מר׳ ו׳:‏3‏)‏.‏ אולם ילד זה לעולם לא יהיה ככל הילדים.‏ הוא לא היה רק בנה בכורה של מרים,‏ אלא גם ”‏בכור כל בריאה”‏ שברא יהוה,‏ בנו יחידו של אלוהים!‏ (‏קול׳ א׳:‏15‏)‏.‏

12.‏ היכן השכיבה מרים את התינוק,‏ ועד כמה שונה הייתה המציאות מן המיצגים,‏ הציורים והסצנות המתארים מאורע זה?‏

 ¹² בשלב זה מוסר לנו הכתוב פרט מוכר וידוע:‏ ”‏היא עטפה את גופו בבד והשכיבה אותו באבוס”‏ (‏לוקס ב׳:‏7‏)‏.‏ ברחבי העולם ישנם מֵיצָגִים,‏ ציורים וסצנות המתארים מאורע זה ברגשנות.‏ אולם תן דעתך למה שבאמת אירע.‏ אבוס הוא מתקן שממנו אוכלות בהמות בית.‏ כזכור,‏ המשפחה התאכסנה באורווה,‏ מקום שאין בו אוויר צח ותנאים היגייניים נאותים — לא אז ולא היום.‏ איזה הורה ירצה שילדו ייוולד במקום כזה אם קיימות אפשרויות אחרות?‏ רוב ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם.‏ קל וחומר שמרים ויוסף רצו להעניק את הטוב ביותר לבן אלוהים!‏

13.‏ (‏א)‏ כיצד עשו מרים ויוסף את מיטבם בנסיבות שאליהן נקלעו?‏ (‏ב)‏ על־פי איזה סדר עדיפויות מגדלים הורים נבונים את ילדיהם כדוגמת יוסף ומרים?‏

¹³ אולם הם לא נתנו לתנאים הקשים לעורר בהם מרירות,‏ אלא פשוט עשו את מיטבם בנסיבות שאליהן נקלעו.‏ שים לב,‏ למשל,‏ שמרים עצמה דאגה שהרך הנולד יחוש חום וביטחון;‏ היא עטפה בעדינות את גופו בבד ואז השכיבה אותו לישון בזהירות באבוס.‏ מרים לא הניחה למצב המדאיג למנוע ממנה להעניק לבנה את הטוב ביותר בגבולות יכולתה.‏ כמו כן,‏ יוסף ומרים ידעו שהדבר החשוב ביותר שיוכלו לעשות למען בנם הוא לדאוג לצרכיו הרוחניים ‏(‏קרא דברים ו׳:‏6–8‏.‏‏)‏ הורים נבונים מגדלים כיום את ילדיהם על־פי סדר עדיפויות דומה בעולמנו הלוקה בדלות רוחנית.‏

14,‏ 15.‏ (‏א)‏ מדוע השתוקקו הרועים לראות את הילד?‏ (‏ב)‏ מה עשו הרועים לאחר שראו את ישוע באורווה?‏

¹⁴ לפתע פתאום הופרה האווירה השלווה.‏ מספר רועים חשו פנימה אל האורווה כשהם משתוקקים לראות את המשפחה ובמיוחד את הילד.‏ הרועים לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות ופניהם קרנו משמחה.‏ הם מיהרו מן הגבעות,‏ שם לנו עם עדריהם,‏ * וסיפרו להורים המשתאים על החוויה המופלאה שחוו זה עתה.‏ באישון לילה נגלה אליהם לפתע מלאך אלוהים.‏ כבוד יהוה זרח סביבם והמלאך בישר להם שהמשיח נולד זה עתה בבית  לחם ושהם ימצאו את הילד שוכב באבוס ועטוף בבד.‏ ואז אירע דבר מרהיב אף יותר —המוני מלאכים הופיעו והיללו את אלוהים!‏ (‏לוקס ב׳:‏8–14‏)‏.‏

¹⁵ אין פלא אפוא שאנשים ענווים אלה מיהרו לבית לחם!‏ הם בוודאי התרגשו לראות את הרך הנולד שוכב באבוס בדיוק כפי שאמר המלאך.‏ את הבשורה הטובה הזו לא שמרו לעצמם,‏ אלא ’‏סיפרו את מה שנאמר להם וכל השומעים נדהמו ממה שסיפרו להם הרועים’‏ (‏לוקס ב׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ נראה כי מנהיגי הדת באותם ימים בזו לרועי צאן.‏ אולם יהוה ללא ספק הוקיר את אותם רועים ענווים ונאמנים.‏ כיצד השפיע ביקורם על מרים?‏

16.‏ כיצד הראתה מרים שהיא מסוג האנשים הבוחנים דברים לעומק,‏ ומה היה אחד הגורמים העיקריים שבזכותם שמרה על אמונה איתנה?‏

¹⁶ מרים הייתה בוודאי מותשת מהלידה,‏ אולם היא הקשיבה קשב רב לכל מילה,‏ ולא זו בלבד אלא אף ”‏נצרה את הדברים ששמעה וחשבה על משמעותם בלבה”‏ (‏לוקס ב׳:‏19‏)‏.‏ צעירה זו הייתה מסוג האנשים הבוחנים דברים לעומק.‏ היא ידעה שבשורת המלאך רבת־חשיבות.‏ אלוהיה,‏ יהוה,‏ רצה שהיא תדע ותבין מיהו בנה ועד כמה חשוב הוא.‏ לכן היא לא רק הקשיבה,‏ אלא גם נצרה בלבה את הדברים כדי שתוכל לשוב ולהרהר בהם בחודשים ובשנים שלאחר מכן.‏ זהו אחד הגורמים העיקריים שבזכותם שמרה מרים על אמונה איתנה לאורך כל חייה ‏(‏קרא עברים י״א:‏1‏)‏.‏

17.‏ כיצד נוכל לחקות את דוגמתה של מרים בכל הקשור לאמיתות רוחניות?‏

¹⁷ האם תחקה את דוגמתה של מרים?‏ יהוה מילא את דפי המקרא באמיתות רוחניות חיוניות.‏ אך אמיתות אלו לא יצמיחו לנו תועלת רבה אם לא נקדיש להן מחשבה.‏ זאת אנו עושים על־ידי קריאה סדירה במקרא — לא כיצירה ספרותית,‏ אלא כדברו של אלוהים שנכתב בהשראתו (‏טימ״ב ג׳:‏16‏)‏.‏ ואז,‏ בדומה למרים,‏ עלינו לאגור בלבנו אמיתות רוחניות ולחשוב על משמעותן.‏ אם נהרהר במה שאנו קוראים במקרא ונחשוב באילו דרכים נוכל ליישם את עצות אלוהים ביתר שאת,‏ נעניק לאמונתנו את ההזנה החיונית לצמיחתה.‏

18.‏ (‏א)‏ כיצד צייתו מרים ויוסף לתורת משה לאחר הולדת ישוע?‏ (‏ב)‏ מה ניתן ללמוד על מצבם הכלכלי של יוסף ומרים מהקורבן שהקריבו במקדש?‏

¹⁸ ביום השמיני להולדת התינוק מלו אותו מרים ויוסף כנדרש בתורת משה,‏ והעניקו לו את השם ישוע כפי שנצטוו (‏לוקס א׳:‏31‏)‏.‏ לאחר מכן,‏ ביום ה־40,‏ לקחו אותו מבית לחם לבית המקדש בירושלים,‏ מרחק של כ־10 קילומטרים,‏ והקריבו את קורבן הטהרה שהתורה אִפשרה לעניים להקריב — שני תורים או שתי יונים.‏ גם אם היו נבוכים מכך שידם לא הייתה משגת להקריב כבש ותור כהורים אחרים,‏ הם הניחו את רגשותיהם בצד.‏ בכל מקרה,‏ בהיותם שם זכו לעידוד רב (‏לוקס ב׳:‏21–24‏)‏.‏

19.‏ (‏א)‏ אילו דברים שאמר שמעון נצרה מרים בלבה?‏ (‏ב)‏ כיצד הגיבה חנה בראותה את ישוע?‏

¹⁹ קשיש ששמו שמעון ניגש אליהם ואמר למרים דברים נוספים שאותם נצרה בלבה.‏ הובטח לו כי לפני מותו יראה את המשיח,‏ ורוח קודשו של יהוה גילתה לו שהילד ישוע הוא המושיע שעליו נובא.‏ שמעון אף הזהיר את מרים מפני הכאב שהייתה עתידה לסבול ביום מן הימים.‏ הוא אמר לה שהיא תרגיש כאילו חרב ארוכה מפלחת את נפשה (‏לוקס ב׳:‏25–35‏)‏.‏ אף שמילים אלו בישרו רעות,‏ ייתכן שהן עזרו למרים להחזיק מעמד בהגיע אותה  שעה קשה כעבור יותר משלושים שנה.‏ לאחר מכן ראתה נביאה ששמה חנה את ישוע התינוק והחלה לדבר עליו באוזני כל מי שייחלו לגאולת ירושלים ‏(‏קרא לוקס ב׳:‏36–38‏)‏.‏

20.‏ מדוע ההחלטה להביא את ישוע לבית המקדש התבררה כהחלטה טובה?‏

²⁰ הייתה זו בהחלט החלטה טובה מצד יוסף ומרים להביא את תינוקם לבית המקדש שבירושלים!‏ מאז ולאורך כל חייו לא חדל בנם לפקוד נאמנה את מקדש יהוה.‏ בהיותם שם נתנו כפי יכולתם וזכו לדברי הדרכה ועידוד.‏ אין ספק שבאותו יום עזבה מרים את המקדש כשאמונתה איתנה יותר ולבה שופע אמיתות רוחניות שבהן יכלה להרהר ושאותן יכלה לחלוק עם אחרים.‏

21.‏ מה עלינו לעשות כדי שאמונתנו תלך ותתחזק כאמונתה של מרים?‏

²¹ מה נפלא לראות כיום הורים הנוהגים על־פי דוגמה זו!‏ בקרב עדי־יהוה מביאים ההורים את ילדיהם לאסיפות הקהילה דרך קבע.‏ הם נותנים כפי יכולתם ומעודדים בדבריהם את אחיהם לאמונה.‏ הם יוצאים מהאסיפות מחוזקים יותר ושמחים יותר,‏ כשהם מצוידים בשפע של דברים טובים שבאפשרותם לחלוק עם אחרים.‏ מה נעים להתרועע בחברתם!‏ אם נעשה זאת ניווכח שאמונתנו רק הולכת ומתחזקת,‏ כאמונתה של מרים.‏