גדלתי בבית חווה ששכרו הוריי ליד ביססטר,‏ עיירה כפרית באנגליה.‏ בבגרותי הלכתי בעקבות אחי ואחותי הגדולים,‏ ובגיל 19 התחלתי לשרת כחלוץ.‏ בהמשך מוניתי לשרת כחלוץ מיוחד בסקוטלנד.‏ בשנת 1970,‏ כשהייתי בן 23,‏ הוזמנתי לשרת בבית־אל בלונדון,‏ ושם ”‏גיליתי”‏ את שפת הסימנים — גילוי שהיטה את מסלול חיי לכיוון חדש לגמרי,‏ שהיה מספק ומלא ברכות.‏

לומד שפת סימנים

 בהיותי חבר בית־אל שירתי בקהילת מיל היל,‏ שבה היו גם כמה אחים חירשים.‏ לא רציתי שמחסום השפה ימנע ממני להכיר אותם,‏ ולכן החלטתי לשבת לידם באסיפות.‏

 באותם ימים לא הייתה אף קהילת שפת סימנים בבריטניה,‏ והחירשים היו חלק מקהילות דוברות אנגלית.‏ במהלך האסיפות האחים והאחיות השומעים תרגמו לחירשים את התוכנית בסימנים שחיקו כמעט מילה במילה את סדר המילים באנגלית.‏ בתקופה הזו האחים והאחיות החירשים לימדו אותי שפת סימנים,‏ וככל שהתקדמתי בלימודיי שמתי לב ששפת סימנים היא שפה בפני עצמה,‏ עם דקדוק ותחביר משלה.‏ למעשה,‏ האנגלית הייתה עבורם שפה זרה!‏ העובדה הזו גרמה לי לאהוב אותם עוד יותר ולהעריך את המאמצים שעשו כדי להתמיד לנכוח באסיפות,‏ והמריצה אותי להתאמץ אף יותר כדי לשלוט בשפה.‏

 השפה הרשמית של החירשים בבריטניה נקראת שפת סימנים בריטית (‏או בקיצור,‏ BSL)‏. עם הזמן,‏ האחים ששימשו כמתרגמים באסיפות למדו את שפת הסימנים הבריטית והחלו להשתמש בה במקום בשפה המסומנת.‏ בעקבות זאת,‏ החירשים הפיקו יותר תועלת מהאסיפות והתקרבו עוד יותר לאחיהם השומעים.‏ כשאני מביט אחורה,‏ וחושב על חמשת העשורים האחרונים,‏ אני רואה בבירור איך יהוה בירך את שטח דוברי שפת הסימנים.‏ אני רוצה לספר לכם על כמה התפתחויות משמעותיות בשטח זה שיהוה נתן לי את הזכות להיות שותף להן.‏

שטח דוברי שפת הסימנים מתפתח ומשגשג

 בשנת 1973,‏ כשנה לאחר שהתמניתי כזקן קהילה,‏ אח חירש ששמו מייקל איגרס הציע שנתחיל לקיים אסיפות בשפת סימנים בריטית.‏ לאחר שקיבלנו את אישור הסניף,‏ אני וזקן קהילה נוסף ארגנו אסיפות חודשיות בדפטפורד,‏ שבדרום־מזרח לונדון.‏

 התוצאות היו מדהימות!‏ לאסיפה הראשונה ב־BSL הגיעו אחים חירשים מלונדון ומאזורים אחרים בדרום־מזרח אנגליה.‏ סוף סוף יכלו החירשים — אחים,‏ אחיות ומעוניינים — לקבל מזון רוחני בשפתם.‏ בתום האסיפה הוגש כיבוד קל ונהנינו לשוחח ולספר חוויות.‏ בנוסף,‏ ניצלתי את ההזדמנות כדי לעודד רוחנית כמה מהאחים והאחיות.‏

 עם הזמן נערכו אסיפות בשפת סימנים גם בברמינגהאם ובשפילד,‏ ולא מעט אחים ואחיות שומעים רצו ללמוד שפת סימנים בריטית והצטרפו לאסיפות האלה.‏ לרבים מהם הייתה מאוחר יותר תרומה נכבדת להרחבת תחום הפעילות בשטח דוברי שפת הסימנים במדינה כולה.‏

מצאתי שותפה נפלאה לחיים

 בשנת 1974 פגשתי אחות נפלאה בשם סטלה ברקר,‏ ששירתה כחלוצה מיוחדת בקהילה שהייתה קרובה לבית־אל.‏ התחתנו ב־1976,‏ ולאחר מכן שירתנו כחלוצים מיוחדים בקהילת האקני שבצפון לונדון.‏ יחד,‏ המשכנו לתמוך בשטח שפת הסימנים.‏ אין לי ספק שהשירות החלוצי כבעל ואישה תרם רבות להתחלה טובה של חיי הנישואין שלנו.‏

 לא חלף זמן רב והוזמנו לשרת כיוממים בבית־אל.‏ שגרת חיינו הייתה גדושת פעילויות!‏ בין היתר הייתי ממלא מקום משגיח נפה,‏ מדריך בבתי ספר לזקני קהילה,‏ ומאוחר יותר עזרתי בארגון מערך התרגום לשפת סימנים בכינוסים האזוריים.‏ הימים ההם היו עמוסים ומעייפים,‏ אך בד בבד משמחים ומספקים (‏מתי י״א:‏28–30‏)‏.‏

 בשנת 1979 נולד בננו הבכור סיימון,‏ וב־1982 נולד אחיו מארק.‏ לחיינו נוספה משימת ההורות,‏ אך היינו מאושרים לבצע אותה.‏ איך הסתדרנו?‏ סטלה ואני החלטנו שבכל פעם שאקבל מינוי תיאוקרטי שידרוש ממני לנסוע הרחק מהבית,‏ המשפחה כולה תצטרף אליי וננצל את הנסיעה גם לבילוי משפחתי.‏ רצינו להראות לילדים שלנו ששירות יהוה מרענן ומהנה!‏ והתוצאה?‏ כשבנינו בגרו הם לא רק למדו שפת סימנים,‏ אלא גם התחילו לשרת כחלוצים.‏ וכך,‏ 40 שנה אחרי שהעגלה שלנו החלה את ”‏הקריירה שלה בשירות בית־אל”‏,‏ סיימון ומארק התחילו את שלהם.‏ אתם ודאי יכולים לתאר לעצמכם עד כמה שמחנו!‏

החירשים מקבלים תמיכה נוספת

 עד שנות ה־90 לא היו זקני קהילה חירשים בבריטניה,‏ אך היו מספר חירשים ששירתו כמשרתים־עוזרים.‏ לכן זקני קהילה שומעים,‏ שלא ידעו שפת סימנים,‏ הם אלה שהיו צריכים להחליט מי מהמשרתים־העוזרים החירשים ”‏כשיר ללמד”‏ ולשרת כמשגיח (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2‏)‏.‏ אחד מהם היה אח ברנרד אוסטין,‏ שהיה משרת־עוזר בקהילה דוברת אנגלית.‏ ברנרד דאג לכבשיו של יהוה בכל ליבו,‏ והאחים אהבו אותו מאוד.‏ אין לתאר כמה שמחתי לשמוע שהוא מונה לזקן קהילה!‏ ברנרד אוסטין היה זקן הקהילה החירש הראשון בבריטניה.‏

 בשנת 1996 קרה דבר היסטורי — הסניף אישר את הקמת קהילת שפת הסימנים הראשונה בבריטניה.‏ הקהילה נוסדה באילינג,‏ שבמערב לונדון.‏ אך זו לא הייתה ההתקדמות האחרונה בשטח זה.‏

אסיפות וכינוסים בשפת סימנים

 בשנות ה־80 וה־90 עבדתי מרחוק תחת מחלקת השירות של בית־אל,‏ וטיפלתי בפניות שנגעו לענייני שטח שפת הסימנים.‏ בחלק מהפניות נשאלנו איך ניתן לעזור לחירשים להבין את הנאומים שמוגשים באסיפות ובכינוסים בשפה האנגלית.‏ באותה תקופה,‏ לא היה קיים מערך תרגום לשפת סימנים באסיפות ובכינוסים,‏ וגם לא היה שום פרסום בשפת סימנים.‏ לכן השתדלתי תמיד לעודד את האחים,‏ הן השומעים והן החירשים,‏ להיות סבלניים ולהמשיך להוחיל ליהוה.‏

 הסבלנות אכן השתלמה!‏ לא חלף זמן רב והסניף הורה לתרגם את כל האסיפות והכינוסים מאנגלית ל־BSL. בנוסף,‏ המושבים הראשונים באולמי מלכות ובאולמי הכינוסים הוקצו לחירשים כך שיוכלו לראות בבירור את הנואם ואת המתורגמן.‏ ההתפתחויות האלה גרמו לאחים ולאחיות החירשים להרגיש שיהוה באמת אוהב אותם,‏ ושהם חלק בלתי נפרד ממשפחתו הרוחנית.‏

 ב־1 באפריל 1995 נערך הכינוס המיוחד הראשון בשפת סימנים באולם הכינוסים בדאדלי שבווסט מידלנדס,‏ אנגליה.‏ עזרתי לאח דיויד מארי,‏ משגיח נפה לשעבר,‏ לארגן את הכינוס המיוחד.‏ חלק מהאחים החירשים נסעו מאות קילומטרים ממקומות מרוחקים,‏ כמו סקוטלנד שבצפון וקורנוול שבדרום־מערב אנגליה,‏ כדי לנכוח בתוכנית.‏ אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה ביותר מ־000,‏1 האחים והאחיות שמילאו את האולם בכינוס ההיסטורי הזה.‏

 בשנת 2001 ביקש הסניף מאח מארי וממני לארגן את הכינוס האזורי של 2002 ב־BSL. ההכנות היו כרוכות בעבודה רבה!‏ אבל יהוה בירך את מאמציהם של המתנדבים הרבים שתרמו לעריכת התוכנית,‏ והתוצאה הייתה כינוס אזורי מוצלח ובלתי נשכח!‏ לאחר מכן שירתי כמשגיח הכינוסים בשפת סימנים במשך כמה שנים,‏ עד שיהוה דאג להכשיר אחים צעירים שיישאו בנטל.‏

סרטונים לחירשים

 לשמחתם הרבה של החירשים בבריטניה,‏ הארגון פרסם בשנת 1998 את הפרסום הראשון בשפת סימנים בריטית — החוברת מה אלוהים דורש מאיתנו?‏ בקלטת וידיאו.‏ כלי זה עזר לנו ללמד רבים את המקרא.‏

 בכינוס האזורי של 2002 שירי המלכות תורגמו לראשונה לשפת סימנים בריטית,‏ וכך יכלו האחים והאחיות החירשים לעקוב אחרי האח שסימן את השיר,‏ ”‏לשיר”‏ איתו את המילים היפות ולחוש את הקצב הכובש.‏ לעולם לא אשכח איך אחד מזקני הקהילה בכה מהתרגשות כשבפעם הראשונה בחייו ”‏שר ביחד עם כולם”‏ שירי מלכות.‏

 אותו כינוס היה היסטורי מסיבה נוספת:‏ קהילת לונדון שפת סימנים הוזמנה להפיק סרט מקראי.‏ ’‏אבל איך נעשה את זה?‏’‏ חשבנו לעצמנו.‏ ’‏הרי אין לנו שום ניסיון!‏’‏ יהוה שוב נחלץ לעזרתנו,‏ והפעם הוא סייע לנו למצוא אחים שידעו לצלם ולערוך סרטים.‏ התוצאות עלו על כל ציפיותינו!‏ יותר מכך,‏ הניסיון שצברנו בהפקת הסרט הועיל לנו מאוד בהמשך הדרך,‏ כשבין השנים 2003–2008 השגחתי על הפקת סרטים נוספים בשפת סימנים בבית־אל עבור כינוסים עתידיים.‏

 סטלה ואני נהנינו מאוד לשרת בבית־אל יחד עם בנינו.‏ עם זאת,‏ חייבים להודות שהעבודה שם לא הייתה קלה בכלל.‏ אחרי כמה שבועות של חזרות וצילומים,‏ השחקנים וצוות ההפקה כבר היו תשושים הן פיזית והן נפשית.‏ אבל עמלנו נשא פרי שהיה שווה כל מאמץ!‏ כשראינו את סיפורי המקרא קורמים עור וגידים מול עיניהם של אחינו ואחיותינו החירשים ואת דמעות ההתרגשות שהזילו,‏ ליבנו נגדש שמחה.‏

 יהוה המשיך להמטיר עלינו מתנות רוחניות.‏ ב־2015 קיבלנו את המהדורה הלימודית של המצפה!‏ בשפת סימנים בריטית,‏ בפורמט וידיאו.‏ ב־2019 ספר הבשורה על־פי מתי יצא לאור באותו פורמט.‏ כיום,‏ כתבי־הקודש היווניים במלואם זמינים לנו ב­־BSL, ובקרוב יצא לאור גם התנ״ך.‏ אחינו ואחיותינו החירשים אסירי תודה ליהוה על שפע הברכות האלה.‏

 כעדי־יהוה אנו שייכים למשפחה רוחנית גדולה המשקפת את אהבתו חסרת הפניות של אבינו השמימי (‏מעשי השליחים י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ משפחתי ואני לא מפסיקים להתפעם מהזמן,‏ המאמץ והמשאבים שארגונו משקיע במטרה לעזור לאנשים מכל הסוגים,‏ כולל לחירשים ולעיוורים.‏ a

 המאמצים הללו אכן נשאו פרי,‏ וכיום יש בבריטניה מספר קהילות BSL. הזכות שניתנה לי להיות שותף בהתפתחויות השונות בשטח זה,‏ למן התחלתו הצנועה ועד היום,‏ מסיבה לי שמחה וסיפוק שלא אוכל לתאר במילים (‏זכריה ד׳:‏10‏)‏.‏ כמובן,‏ כל מה שקרה,‏ קרה בזכות יהוה.‏ הוא זה שמדריך את ארגונו,‏ שמצייד את משרתיו בכל מה שנחוץ להכרזת הבשורה הטובה לאנשים מכל הסוגים,‏ והוא זה שמצמיח את זרעי האמת בלב האנשים בעלי נטיית הלב הנכונה.‏