שמואל ב׳ 14:1-33
יד וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה+ נוֹדַע שֶׁלֵּב הַמֶּלֶךְ נִכְסָף אֶל אַבְשָׁלוֹם.+
2 לְפִיכָךְ יוֹאָב שָׁלַח אֶל תְּקוֹעַ+ לִקְרֹא מִשָּׁם לְאִשָּׁה פִּקְּחִית וְאָמַר לָהּ: ”הִתְנַהֲגִי נָא כְּאִלּוּ אַתְּ בְּאֵבֶל, וְלִבְשִׁי בִּגְדֵי אֵבֶל, וְאַל תִּמְשְׁחִי אֶת גּוּפֵךְ בְּשֶׁמֶן.+ הִתְנַהֲגִי כְּאִשָּׁה אֲשֶׁר מִתְאַבֶּלֶת זֶה זְמַן רַב עַל מֵת.
3 וְאָז הִכָּנְסִי וְאִמְרִי לַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”. וְיוֹאָב שָׂם אֶת הַמִּלִּים בְּפִיהָ.
4 הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית נִכְנְסָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְנָפְלָה אַפַּיִם אַרְצָה, הִשְׁתַּחַוְתָה וְאָמְרָה: ”עֲזֹר לִי, הַמֶּלֶךְ!”
5 הֵשִׁיב לָהּ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ”מָה קָרָה?” וְהִיא אָמְרָה: ”אֲבוֹי לִי! אִשָּׁה אַלְמָנָה אֲנִי; בַּעֲלִי מֵת.
6 וְלִי, שִׁפְחָתְךָ, הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים וּשְׁנֵיהֶם רָבוּ בֵּינֵיהֶם בַּשָּׂדֶה. אִישׁ לֹא הָיָה שָׁם לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וְהָאֶחָד הִכָּה אֶת אָחִיו וְהָרַג אוֹתוֹ.
7 וְהִנֵּה קָמָה כָּל הַמִּשְׁפָּחָה עָלַי, עַל שִׁפְחָתְךָ, וְהֵם אוֹמְרִים, ’מִסְרִי לְיָדֵינוּ אֶת זֶה אֲשֶׁר הִכָּה אֶת אָחִיו, כְּדֵי שֶׁנָּמִית אוֹתוֹ עַל חַיֵּי* אָחִיו אֲשֶׁר הָרַג,+ גַּם אִם נַשְׁמִיד כָּךְ אֶת הַיּוֹרֵשׁ!’ וְהֵם יְכַבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי הַבּוֹעֶרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר נוֹתְרָה לִי* וְלֹא יַשְׁאִירוּ לְבַעֲלִי שֵׁם אוֹ שָׂרִיד* עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”.
8 אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה: ”לְכִי לְבֵיתֵךְ, וַאֲנִי אוֹצִיא צַו בַּאֲשֶׁר לְעִנְיָנֵךְ”.
9 אָמְרָה הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ: ”אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יִהְיֶה הֶעָווֹן עָלַי וְעַל בֵּית אָבִי, וְיִהְיוּ הַמֶּלֶךְ וְכִסְּאוֹ נְקִיִּים”.
10 וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: ”אִם מִישֶׁהוּ יוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלַיִךְ, הָבִיאִי אוֹתוֹ אֵלַי וְהוּא לֹא יַטְרִידֵךְ עוֹד”.
11 אַךְ הִיא אָמְרָה: ”יִזְכֹּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּדֵי שֶׁגּוֹאֵל הַדָּם+ לֹא יַשְׁחִית וְיַשְׁמִיד אֶת בְּנִי”. וְהוּא אָמַר: ”חַי יְהֹוָה,+ שַׂעֲרָה אַחַת מִשְּׂעַר בְּנֵךְ לֹא תִּפֹּל אַרְצָה”.
12 וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: ”הַרְשֵׁה נָא לְשִׁפְחָתְךָ לוֹמַר דְּבַר מָה לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”. וְהוּא אָמַר לָהּ: ”דַּבְּרִי!”
13 אָמְרָה הָאִשָּׁה: ”אִם כֵּן, לָמָּה חָשַׁבְתָּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה נֶגֶד עַם אֱלֹהִים?+ כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר כָּךְ, הוּא הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ לְאָשֵׁם, כִּי הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ מֵשִׁיב אֶת בְּנוֹ הַמְּגֹרָשׁ.+
14 אֲנַחְנוּ לְלֹא סָפֵק נָמוּת וְנִהְיֶה כְּמַיִם הַנִּשְׁפָּכִים אַרְצָה אֲשֶׁר אִי־אֶפְשָׁר לַהֲשִׁיבָם. אַךְ אֱלֹהִים לֹא יִקַּח חַיִּים,* וְהוּא שׁוֹקֵל סִבּוֹת לִמְנֹעַ מִן הַמְּגֹרָשׁ לִהְיוֹת מְגֹרָשׁ מִמֶּנּוּ לְתָמִיד.
15 בָּאתִי כְּדֵי לוֹמַר זֹאת לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי עַמִּי הִפְחִידוּ אוֹתִי. עַל כֵּן אָמְרָה שִׁפְחָתְךָ, ’אֲדַבֵּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ. אוּלַי יִפְעַל הַמֶּלֶךְ כְּבַקָּשַׁת אֲמָתוֹ.
16 אוּלַי יַקְשִׁיב הַמֶּלֶךְ וְיַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִיַּד הָאִישׁ הָרוֹצֶה לְהַשְׁמִיד אוֹתִי וְאֶת בְּנִי הַיָּחִיד מִן הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֱלֹהִים’.+
17 אָז אָמְרָה שִׁפְחָתְךָ, ’דְּבָרוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יַעֲנִיק נָא לִי הֲקָלָה’, כִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הוּא כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בְּהַבְחִינוֹ בֵּין טוֹב לְרַע. יִהְיֶה נָא יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עִמְּךָ”.
18 הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה: ”אַל נָא תַּסְתִּירִי מִמֶּנִּי דָּבָר מִמָּה שֶׁאֶשְׁאַל אוֹתָךְ”. וְהָאִשָּׁה הֵשִׁיבָה: ”יְדַבֵּר נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”.
19 שָׁאַל הַמֶּלֶךְ: ”הַאִם יוֹאָב גָּרַם לָךְ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֶה?”+ הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: ”חֵי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַדָּבָר הוּא בְּדִיּוּק כְּפִי* שֶׁאוֹמֵר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא שֶׁצִּוָּה עָלַי וְשָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
20 עַבְדְּךָ יוֹאָב עָשָׂה זֹאת כְּדֵי לְשַׁנּוֹת אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים, אַךְ לַאֲדוֹנִי חָכְמָה כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, וְהוּא* יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּאָרֶץ”.
21 וְהַמֶּלֶךְ אָמַר אֶל יוֹאָב: ”בְּסֵדֶר, אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.+ לֵךְ וְהָשֵׁב אֶת הַבָּחוּר הַצָּעִיר אַבְשָׁלוֹם”.+
22 אָז נָפַל יוֹאָב עַל פָּנָיו אַרְצָה וְהִשְׁתַּחֲוָה וּבֵרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ. אָמַר יוֹאָב: ”הַיּוֹם יוֹדֵעַ עַבְדְּךָ שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי פָּעַל הַמֶּלֶךְ כְּבַקָּשַׁת עַבְדּוֹ”.
23 וְיוֹאָב קָם וְהָלַךְ אֶל גְּשׁוּר+ וְהֵבִיא אֶת אַבְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם.
24 אַךְ הַמֶּלֶךְ אָמַר: ”יָשׁוּב הוּא אֶל בֵּיתוֹ, אַךְ אַל יִרְאֶה אֶת פָּנַי”. לְפִיכָךְ אַבְשָׁלוֹם שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא רָאָה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
25 וּבְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא זָכָה אִישׁ לְהַלֵּל כֹּה רַב בְּשֶׁל יָפְיוֹ כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם. מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקוֹדוֹ לֹא הָיָה בּוֹ מוּם.
26 בְּגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ — הָיָה עָלָיו לְגַלְּחוֹ בְּסוֹף כָּל שָׁנָה כִּי הָיָה כָּבֵד מִדַּי עֲבוּרוֹ — שָׁקַל שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים* בְּאֶבֶן הַמִּשְׁקָל הַמַּלְכוּתִית.*
27 לְאַבְשָׁלוֹם נוֹלְדוּ שְׁלוֹשָׁה בָּנִים+ וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר. וְהִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת תֹּאַר.
28 וְאַבְשָׁלוֹם הִמְשִׁיךְ לָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנָתַיִם מְלֵאוֹת, אַךְ לֹא רָאָה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.+
29 לְפִיכָךְ אַבְשָׁלוֹם שָׁלַח לִקְרֹא אֶל יוֹאָב כְּדֵי לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, אַךְ יוֹאָב לֹא רָצָה לָבוֹא אֵלָיו. אָז שָׁלַח שׁוּב לִקְרֹא לוֹ, בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וְהוּא עֲדַיִן סֵרֵב לָבוֹא.
30 לְבַסּוֹף אָמַר לַעֲבָדָיו: ”חֶלְקַת הָאֲדָמָה שֶׁל יוֹאָב נִמְצֵאת לְיַד חֶלְקָתִי, וְיֵשׁ לוֹ שָׁם שְׂעוֹרִים. לְכוּ וְהַצִּיתוּ אוֹתָהּ בָּאֵשׁ”. וְעַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם הִצִּיתוּ אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ.
31 בִּתְגוּבָה קָם יוֹאָב וּבָא אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: ”לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַחֶלְקָה שֶׁלִּי בָּאֵשׁ?”
32 הֵשִׁיב אַבְשָׁלוֹם לְיוֹאָב וְאָמַר: ”הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לוֹמַר לְךָ, ’בּוֹא וְאֶשְׁלַח אוֹתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לִשְׁאֹל: ”לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר?+ מוּטָב הָיָה לִי לְהִשָּׁאֵר שָׁם. כָּעֵת אֶרְאֶה נָא אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם יֵשׁ בִּי עָווֹן, אֲזַי עָלָיו לַהֲמִיתֵנִי”’”.
33 לְפִיכָךְ יוֹאָב נִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְהוּא קָרָא לְאַבְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ נָשַׁק לְאַבְשָׁלוֹם.+
הערות שוליים
^ או ”נפש”.
^ כלומר, את התקווה האחרונה להעמדת צאצאים.
^ נה״מ, ”שארית”.
^ או ”נפש”.
^ או ”איש אינו יכול ללכת ימינה או שמאלה ממה”.
^ כלומר, המלך.
^ ייתכן שהייתה זו אבן משקל סטנדרטית שנשמרה בארמון המלך, או שקל ”מלכותי” שהיה שונה מן השקל הרגיל.
