זכריה 9:1-17
ט הַכְרָזָה:
”דְּבַר יְהֹוָה נֶגֶד אֶרֶץ חַדְרָךְ,וְדַמֶּשֶׂק הִיא מַטְּרָתוֹ*+— כִּי עֵין יְהֹוָה הִיא עַל בְּנֵי הָאָדָם+וְעַל כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל —
2 וְנֶגֶד חֲמָת,+ הַגּוֹבֶלֶת בָּהּ,וְנֶגֶד צוֹר+ וְצִידוֹן,+ כִּי הֵן כֹּה חֲכָמוֹת.+
3 צוֹר בָּנְתָה לָהּ מָצוֹר.*
צָבְרָה כֶּסֶף כְּעָפָרוְזָהָב כְּבֹץ בָּרְחוֹבוֹת.+
4 הִנֵּה יִקַּח יְהֹוָה אֶת נְכָסֶיהָ,וְיַכֶּה אֶל תּוֹךְ הַיָּם* אֶת צְבָאָהּ;+וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל.+
5 אַשְׁקְלוֹן תִּרְאֶה זֹאת וְתִירָא;עַזָּה תִּתְיַסֵּר עַד מְאוֹד,וְגַם עֶקְרוֹן, כִּי הֻכְלְמָה תִּקְוָתָהּ.
מֶלֶךְ יֹאבַד מֵעַזָּה,וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תְּיֻשַּׁב.+
6 וּמַמְזֵר יִתְיַשֵּׁב בְּאַשְׁדּוֹד,וְאַכְרִית אֶת גַּאֲוַת הַפְּלִשְׁתִּים.+
7 אָסִיר אֶת דָּמָיו מִפִּיווְאֶת שִׁקּוּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו,וְהוּא יִשָּׁאֵר לֶאֱלֹהֵינוּ;וְיִהְיֶה כְּאַלּוּף* בִּיהוּדָה,+וְעֶקְרוֹן תִּהְיֶה כִּיבוּסִי.+
8 אֶחֱנֶה כְּמֻצָּב* לְמַעַן בֵּיתִי,+כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יַעֲבֹר וְלֹא יָשׁוּב;וְלֹא יַעֲבֹר עוֹד נוֹגֵשׂ,*+כִּי כָּעֵת רָאִיתִי זֹאת* בְּעֵינַי.
9 גִּילִי מְאוֹד, בַּת צִיּוֹן.
הָרִיעִי בְּשִׂמְחַת נִצָּחוֹן, בַּת יְרוּשָׁלַיִם.
הִנֵּה מַלְכֵּךְ בָּא אֵלַיִךְ.+
צַדִּיק הוּא וְעִמּוֹ יְשׁוּעָה,*עָנָו+ וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר,עַל עַיִר בֶּן אָתוֹן.+
10 אַכְרִית אֶת מֶרְכֶּבֶת הַמִּלְחָמָה מֵאֶפְרַיִםוְאֶת הַסּוּס מִיְּרוּשָׁלַיִם.
קֶשֶׁת הַמִּלְחָמָה תִּכָּרֵת.
וְהוּא יַכְרִיז שָׁלוֹם לָאֻמּוֹת;+שִׁלְטוֹנוֹ יִהְיֶה מִיָּם עַד יָםוּמִן הַנָּהָר* עַד קְצוֹת הָאָרֶץ.+
11 וְאַתְּ, בְּדַם בְּרִיתֵךְאֲשַׁלֵּחַ אֶת אֲסִירַיִךְ מִן הַבּוֹר אֲשֶׁר אֵין בּוֹ מַיִם.+
12 שׁוּבוּ אֶל הַמִּבְצָר, אֲסִירִים בַּעֲלֵי תִּקְוָה.+
הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ,’אֲשַׁלֵּם לָךְ חֵלֶק כָּפוּל.+
13 כִּי אֶדְרֹךְ לִי אֶת יְהוּדָה כְּקֶשֶׁת.
וְאֶת הַקֶּשֶׁת אֶמָּלֵא בְּאֶפְרַיִם,*וַאֲעוֹרֵר אֶת בָּנַיִךְ, צִיּוֹן,נֶגֶד בָּנַיִךְ, יָוָן,וְאֶעֱשֵׂךְ כְּחַרְבּוֹ שֶׁל לוֹחֵם’.
14 יְהֹוָה יֵרָאֶה מֵעֲלֵיהֶם,וְיֵצֵא חִצּוֹ כְּבָרָק.
וַאֲדֹנָי יְהֹוָה בַּשּׁוֹפָר יִתְקַע,+וְיִצְעַד עִם סַעֲרוֹת הַדָּרוֹם.
15 יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם,וְהֵם יֹאכְלוּ וְיַכְנִיעוּ אֶת אַבְנֵי הַקֶּלַע.+
הֵם יִשְׁתּוּ וְיֶהֱמוּ, כְּמוֹ מִיַּיִן;וְהֵם יִמָּלְאוּ כִּקְעָרָה,כְּפִנּוֹת הַמִּזְבֵּחַ.+
16 יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם בַּיּוֹם הַהוּאכְּצֹאן עַמּוֹ;+כִּי הֵם יִהְיוּ כְּאַבְנֵי חֵן בְּכֶתֶר,* מְנַצְנְצוֹת עַל אַדְמָתוֹ.+
17 כִּי מָה רַב טוּבוֹ,+וּמָה רַב יָפְיוֹ!
דָּגָן יְחַזֵּק אֶת הַבַּחוּרִים,*וְיַיִן חָדָשׁ אֶת הַבְּתוּלוֹת”.+
הערות שוליים
^ נה״מ, ”מנוחתו”.
^ או ”סוללה”.
^ או אולי ”בים”.
^ אלוף היה ראש שבט.
^ ככל הנראה את סבלות עמו.
^ או ”עושק; מדכא”.
^ או ”כשומר”.
^ או ”ומנצח; ונושע”.
^ כלומר, נהר פרת.
^ כלומר, לשים כחץ בקשת.
^ או ”נזר”.
^ או ”יגרום לבחורים לשגשג; להצליח”.
