נולדתי וגדלתי בפרוורי רומא, באזור שבו התגוררו משפחות עניות ממעמד הפועלים. החיים היו קשים. מעולם לא הכרתי את אמי הביולוגית, ולא היו לי יחסים טובים עם אבי. גדלתי לפי חוקי הרחוב.‏

כשהייתי בן עשר כבר התחלתי לגנוב. בגיל 12 ברחתי מהבית בפעם הראשונה. לא אחת נאלץ אבי לאסוף אותי הביתה מתחנת המשטרה. כל הזמן התווכחתי עם אנשים — הייתי אלים וכעסתי על כל העולם. כשהייתי בן 14 עזבתי את הבית. התחלתי להשתמש בסמים וגרתי ברחוב. מכיוון שלא היה לי מקום לישון, הייתי פורץ למכוניות כדי לישון שם עד שעות הבוקר המוקדמות. לאחר מכן הייתי מחפש מזרקה כדי לרחוץ את עצמי.‏

הפכתי לגנב מיומן מאוד בכל סוגי הגניבות — מחטיפת תיקים ועד לפריצה לדירות ולווילות בלילות. עם הזמן הפכתי לפושע מוכר, ועד מהרה הציעו לי להצטרף לכנופיה ידועה לשמצה, שם קיבלתי ”הזדמנות” להתקדם לשוד בנקים. בגלל המזג האגרסיבי שלי מהר מאוד הפכתי לחבר כנופיה מכובד. לא הלכתי לשום מקום בלי האקדח שלי; אפילו הייתי שם אותו בלילה מתחת לכרית. אלימות, סמים, גניבות, שפה גסה והפקרות מינית הפכו לאורח חיי. המשטרה תמיד חיפשה אחריי, ולא אחת נעצרתי. במשך השנים נכנסתי שוב ושוב לכלא.‏

פעם אחת לאחר שיצאתי מהכלא החלטתי לבקר את דודתי. באותו זמן לא ידעתי שהיא ושניים מילדיה הפכו לעדי־יהוה. הם הזמינו אותי לאסיפה שלהם‏. מתוך סקרנות החלטתי להצטרף אליהם. כשהגעתי לאולם המלכות עמדתי על כך שאשב קרוב לדלת  הכניסה על מנת שאוכל לראות מי נכנס לאולם ויוצא ממנו. אין צורך לציין שהייתי חמוש.‏

אסיפה זו שינתה את חיי. אני זוכר שהרגשתי כאילו אני בעולם אחר. קיבלו את פניי אנשים חמים, חברותיים וחייכנים. עדיין יש לי תמונה חיה בשכלי של המבטים האדיבים והכנים של חברי הקהילה. זה היה הבדל של שמיים וארץ בהשוואה לעולם שהייתי רגיל אליו!‏

התחלתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה. ככל שלמדתי יותר, כך התחוור לי שאני צריך לשנות לגמרי את סגנון חיי. הכתוב במשלי י”ג:20 השפיע עליי מאוד: ”הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים יֵרוֹע”. הבנתי שעליי להתרחק מהכנופיה. זה לא היה קל, אך הצלחתי לעשות זאת בעזרתו של יהוה.‏

בנוסף, החלטתי לנקות את עצמי מבחינה פיזית. לאחר מאמצים רבים נגמלתי מעישון וסמים. גזרתי את שערי הארוך, נפטרתי מהעגילים שלי והפסקתי להשתמש בשפה גסה. בפעם הראשונה בחיי התחלתי לשלוט במעשיי.‏

מעולם לא אהבתי לקרוא וללמוד, ולכן היה לי קשה מאוד להתרכז בלימוד המקרא. אולם ככל שהתאמצתי להתקדם בלימודיי, כך התחלתי לאהוב את יהוה, ומשהו בתוכי השתנה — המצפון שלי התחיל לייסר אותי. פעמים רבות נתקפתי רגשות שליליים לגבי עצמי, והתקשיתי להאמין שיהוה אי פעם יסלח לי על כל הדברים הרעים שעשיתי. ברגעים האלה הייתי קורא כיצד יהוה סלח לדוד המלך על חטאיו החמורים, וזה ניחם אותי מאוד (‏שמואל ב’. י”א:1 עד י”ב:13‏).‏

היה לי קשה גם לחלוק את אמונתי עם אחרים מבית לבית (‏מתי כ”ח:19, 20‏). פחדתי מאוד שאפגוש אדם שפגעתי בו בעבר בדרך כלשהי. אך לאט לאט התגברתי על הפחד הזה. עם הזמן מצאתי סיפוק אמיתי בפעילות זו שמטרתה לעזור לאחרים ללמוד על אבינו השמימי הנפלא, אל שמוכן לסלוח ברוחב לב.‏

מה שלמדתי על יהוה הציל את חיי! רוב חבריי מן העבר יושבים בכלא או אינם בין החיים, אבל לי יש חיים מספקים ותקווה לעתיד. למדתי להיות עניו וצייתן ולשלוט במזג החם שלי. כתוצאה מכך יש לי יחסים טובים יותר עם הסובבים אותי. אני נשוי באושר לכרמן, אשתי המקסימה. יחד אנו עוזרים לאחרים ללמוד את המקרא ושואבים מכך שמחה רבה.‏

דרך אגב, היום אני מתפרנס ביושר. במסגרת העבודה שלי אני לפעמים נכנס לבנקים, אבל במקום לשדוד אותם אני מנקה אותם.‏