מי שדוגלים בשיתוף פעולה בין־דתי חושבים אחרת. ”איזו דת אינה מטיפה לחמלה, ... אינה דואגת לסביבה, ... אינה מעודדת הכנסת אורחים?” שאל אבו פאטל, מייסד תנועה בין־דתית (Interfaith Youth Core).‏

ואכן, בודהיסטים, קתולים, פרוטסטנטים, הינדים, מוסלמים ורבים אחרים איחדו לא אחת כוחות כדי להיאבק בעוני, לקדם זכויות אדם, לאסור הטמנת מוקשים ולהעלות את המודעות הציבורית לאיכות הסביבה. ברחבי העולם מתקיימים מפגשים בין־דתיים רבים בניסיון להגיע להבנה ולשם העשרה הדדית. מטרת המפגשים הללו היא להדגיש את הרבגוניות של הדתות השונות באמצעות טקסי הדלקת נרות, חגיגות, מוזיקה, תפילות וכדומה.‏

האם שיתוף פעולה בין הדתות הוא הדרך ליישוב המחלוקות ביניהן? האם זוהי דרכו של אלוהים ליצור עולם טוב יותר?‏

אחת התנועות הגדולות לקידום שיתוף פעולה בין־דתי מתגאה בכך שחבריה מייצגים למעלה מ־200 זרמים דתיים ושהיא פעילה ב־76 ארצות. התנועה הצהירה שמטרתה ”לקדם שיתוף פעולה יומיומי ומתמשך בין הדתות”. אולם עם הזמן התברר שאין זה קל לממש מטרה זו. לדוגמה, מייסדי התנועה סיפרו שהיה עליהם לנסח את האמנה שלהם בקפידה רבה כדי שהיא לא תפגע ברגשותיהם של חברי הקבוצות הדתיות הרבות שחתמו עליה. מדוע? בין היתר מפני שהם היו חלוקים ביניהם בשאלה אם יש להזכיר את אלוהים באמנה. בסופו של דבר אלוהים לא הוזכר שם כלל.‏

אם אלוהים נשאר מחוץ לתמונה, איזה תפקיד נותר לדת? יתר על כן, מה ההבדל בין תנועה בין־דתית כזו לבין ארגונים הומניטאריים או פילנתרופיים חילוניים אחרים? אין פלא אפוא שהתנועה הבין־דתית המוזכרת לעיל אינה מגדירה את עצמה כתנועה דתית, אלא כ”תנועה מגשרת”.‏

‏”כל המסורות הדתיות הגדולות נושאות ביסודן את אותו המסר, שהנו אהבה, חמלה וסליחה”, אמר הדלאי לאמה, אחד התומכים הבולטים בפעילות בין־דתית. הוא הוסיף: ”הדבר החשוב הוא שמסר זה יהיה חלק מחיינו היומיומיים”.‏

 לא ניתן להפריז בחשיבותם של ערכים כמו אהבה, חמלה וסלחנות. ישוע הגה כלל התנהגות המכונה ”כלל הזהב” באמרו: ”כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם, כך עשו להם גם אתם” (‏מתי ז’:12‏). אולם האם אמונה אמיתית מסתכמת אך ורק בקידום ערכים טובים?‏

השליח פאולוס אמר באשר לרבים שהתיימרו להיות משרתי אלוהים בימיו: ”אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלוהים, אבל לא על־פי ידע מדויק”. במה הייתה נעוצה הבעיה? ”מאחר שלא ידעו מהי צדקת אלוהים”, אמר פאולוס, הם ”חתרו להקים צדקה משלהם” (‏רומים י’:2, 3‏). הואיל ולא היה להם ידע מדויק באשר לרצון אלוהים, קנאותם ואמונתם היו לשווא (‏מתי ז’:21–23‏).‏

‏”אשרי רודפי שלום”, אמר ישוע (‏מתי ה’:9‏). ישוע נאה דרש ונאה קיים. הוא עודד את הזולת לא לנקוט באלימות והכריז מסר של שלום לאנשים ממגוון רקעים דתיים (‏מתי כ”ו:52‏). בין מי שאימצו את המסר שלו נרקמו קשרי אהבה איתנים (‏קולוסים ג’:14‏). אולם האם מטרתו העיקרית של ישוע הייתה לגשר בין אנשים מרקעים שונים על מנת שיוכלו לחיות בשלום איש עם רעהו? האם הוא נטל חלק במנהגיהם הדתיים של אחרים?‏

מנהיגי כת הפרושים וכת הצדוקים התנגדו בצורה חריפה לישוע ואפילו רצו להרגו. כיצד הוא הגיב? ישוע אמר לתלמידיו: ”הניחו להם. מורי דרך עיוורים הם” (‏מתי ט”ו:14‏). ישוע לא שאף לכונן אחווה רוחנית עם האנשים הללו.‏

בתקופה מאוחרת יותר נוסדה קהילה משיחית בקורינתוס — עיר יוונית שנודעה בתרבותה הפלורליסטית ובמגוון הדתי שלה. כיצד היה על המשיחיים לנהוג בסביבה זו? השליח פאולוס הורה להם: ”אל תירתמו לעול אחד עם הלא־מאמינים”. מדוע? פאולוס הסביר: ”איזו התאמה קיימת בין המשיח לבלייעל? או מה משותף בין אדם נאמן לבין אדם לא־מאמין?” בהמשך הוא אמר: ”על כן צאו מתוכם והיבדלו” (‏קורינתים ב’. ו’:14, 15,‏ 17‏).‏

ברור אפוא שפעילות בין־דתית מוצגת באור שלילי במקרא. אך ייתכן שאתה תוהה: ’אם כך, באיזו דרך ניתן להשיג אחדות אמיתית?’‏

תחנת החלל הבינלאומית — פלא טכנולוגי החג סביב כדור הארץ — היא פרי מאמציהן המשותפים של כ־15 מדינות. האם לדעתך המדינות הללו היו מצליחות להשלים את הפרויקט אם הן היו חלוקות ביניהן באשר לתוכנית הבנייה של תחנת החלל?‏

חשוב כעת על המצב השורר בתנועות בין־דתיות. אף־על־פי שהן מעודדות שיתוף פעולה וכבוד, אין להן עיקרי אמונה מוסכמים. כתוצאה מכך הן נותרות חלוקות בענייני מוסר ואמונה.‏

המקרא מכיל את אמות המידה של אלוהים, שניתן לדמותן לתוכנית בנייה. אנו יכולים לבנות את חיינו על סמך הכתוב במקרא. מי שאימצו את המקרא ללבם התגברו על דעות קדומות על בסיס גזע ודת ולמדו לחיות עם הזולת בשלום ובאחדות. אלוהים חזה זאת: ”אהפוך אל עמים שפה ברורה [טהורה], לקרוא כולם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד”. ’השפה הברורה’ — הדרך שקבע אלוהים שיש לעבדו — מולידה אחדות (‏צפניה ג’:9;‏ ישעיהו ב’:2–4‏).‏

אתה מוזמן לבקר באולם המלכות של עדי־יהוה באזור מגוריך. שם תוכל לראות במו עיניך את השלום והאחדות יוצאי הדופן השוררים ביניהם (‏תהלים קל”ג:1‏).‏