מדוע נראים החיים חסרי משמעות?
מדוע נראים החיים חסרי משמעות?
היש לך סיבה להאמין שאי פעם חיינו לא יהיו קצרים וריקים ולא יחלפו ”כצל”, כפי שכתב שלמה? (קהלת ו׳:12) המקרא, שנכתב בהשראת אלוהים ומהווה מקור מידע מהימן, מבטיח לנו שהחיים בעתיד יהיו מלאי משמעות (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
המקרא מספר לנו מה הייתה מטרתו המקורית של אלוהים לגבי כדור־הארץ. כמו כן, הוא מסביר מדוע עולמנו רווי באי־צדק, בדיכוי ובסבל. מדוע חשוב שנבין זאת? כיוון שהסיבה העיקרית לכך שאנשים חושבים שלחיים אין כל משמעות היא שהם אינם יודעים מהי מטרת אלוהים כלפי כדור־הארץ והאנושות, או שהם פשוט בוחרים להתעלם ממנה.
מהי מטרת אלוהים לגבי כדור־הארץ?
יהוה אלוהים * יצר את כדור־הארץ כמשכן גן עדני מושלם עבור האנושות — מקום שבו גברים ונשים מושלמים היו אמורים לחיות לנצח וליהנות מחיים מלאי משמעות וסיפוק. עובדה יסודית זו סותרת את הדעה המקובלת, אך הנטולת כל בסיס מקראי, שאלוהים ברא את כדור־הארץ כמעין ”שטח ניסוי” עבור בני האדם כדי לבחון אם הם ראויים לחיות חיים תכליתיים יותר בתחום הרוחני (ראה תיבה בעמוד 6: ”האם עלינו לעזוב את תחום כדור־הארץ כדי ליהנות מחיים מלאי משמעות?”).
אלוהים ברא איש ואישה בצלמו והעניק להם את היכולת לחקות את תכונותיו הנפלאות (בראשית א׳:26, 27). הוא יצר אותם מושלמים. היה להם כל מה שהם צריכים כדי ליהנות לנצח מחיים פוריים ומלאי תוכן. אלוהים הורה להם למלא את הארץ ולכובשה ולהרחיב את גבולות גן העדן עד אשר יתפרש על פני כל תבל (בראשית א׳:28–31; ב׳:8, 9).
מה השתבש?
ברור אפוא שמשהו השתבש לחלוטין. בני האדם ככלל אינם משקפים את תכונותיו של אלוהים. כדור־הארץ רחוק מלהיות גן עדן. מה קרה? הורינו הראשונים, אדם וחוה, ניצלו לרעה את חופש הבחירה שלהם. הם רצו להיות ”כאלוהים”, כלומר להחליט בעצמם מה ”טוב ורע” מבחינה מוסרית. בעשותם כן, הם אימצו את אותו קו פעולה מרדני שנקט השטן (בראשית ג׳:1–6).
אם כן, הרשע אינו חלק מאיזושהי תוכנית מסתורית שקבע אלוהים מראש. הוא בא לידי קיום כאשר השטן, ומאוחר יותר אדם וחוה, מרדו בשלטון אלוהים. בשל מרדם איבדו הורינו הראשונים את גן העדן ואת השלמות והביאו חטא ומוות לא רק על עצמם אלא גם על צאצאיהם — המשפחה האנושית כולה (בראשית ג׳:17–19; רומים ה׳:12). בעקבות כך נוצרו תנאים ונסיבות הגורמים לחיים להיראות כל כך חסרי משמעות.
מדוע לא שם אלוהים קץ מיידי לרשע?
יש התוהים, ’מדוע לא שם אלוהים קץ מיידי לרשע והשמיד את השטן ואת שאר המורדים והתחיל הכול מחדש?’ אילו נהג כך, האם היה זה צעד נבון מצידו? איך היית מגיב אילו שמעת על ממשלה רבת עוצמה הממהרת להוציא להורג כל אדם המערער על סמכותה? האם מעשים אלו לא יגרמו לאנשים בעלי חוש הגינות להתנכר לממשלה זו ולערער על סמכותה המוסרית?
אלוהים בחר שלא לפעול מיידית נגד המורדים. ברוב חוכמתו התיר לזמן לחלוף כדי ליישב אחת ולתמיד את הסוגיות שהועלו בגן עדן בנוגע לדרך שלטונו.
מיגור הרשע כולו
יש לזכור את הנקודה החשובה הבאה: אלוהים החליט להניח לרשע להתקיים לזמן מוגבל בלבד. הוא נהג כך מפני שידע כי בכוחו לבטל לחלוטין את ההשלכות החמורות של הרשע, וכך הוא יעשה לאחר שייושבו הסוגיות החשובות שהועלו במרד נגד שלטונו.
אלוהים לא זנח את מטרתו כלפי כדור־הארץ והאנושות. ביד הנביא ישעיהו נוסך בנו יהוה את הביטחון שהוא בורא הארץ וש”לא תוהו [לשווא] בראה, לשבת יצרה” (ישעיהו מ״ה:18). בקרוב מאוד הוא יביא לידי כך שבכדור־הארץ ישררו שוב תנאים מושלמים, על־פי מטרתו המקורית. לאחר שתוכח מעל לכל ספק צדקת שלטונו, תהיה לו כל הצדקה להשתמש בכוחו האדיר כדי לאכוף את רצונו ולמגר לגמרי את כל הרשע (ישעיהו נ״ה:10, 11). בתפילה לדוגמה שלימד ישוע המשיח הוא ביקש שאלוהים ינקוט צעד זה: ”ייעשה רצונך כבשמיים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10). מה כרוך בכך?
רצון אלוהים לגבי כדור־הארץ
בין היתר כרוכות בכך הבטחות אלו: ”ענווים יירשו ארץ” (תהלים ל״ז:9–11, 29; משלי ב׳:21, 22). ישוע המשיח ’יציל אביון משווע ועני’ ויושיע אותם ”מתוך [מדיכוי] ומחמס [מאלימות]” (תהלים ע״ב:12–14). לא יהיו עוד מלחמות, ולא יהיו עוד מוות, דמעות, כאב וסבל (תהלים מ״ו:10; ההתגלות כ״א:1–4). המוני אנשים, אשר מתו במהלך התקופה שבה התיר אלוהים לרשע להתקיים, יוקמו לתחייה כאן עלי אדמות, ותינתן להם ההזדמנות ליהנות מברכות אלו ואחרות (יוחנן ה׳:28, 29).
למעשה, יהוה יבטל את הנזק שנגרם בעקבות מרדו של השטן. הפעולות שינקוט אלוהים לביטול הנזק יהיו כה מוחלטות ש’יישכחו הצרות הראשונות’, כלומר כל הדברים הגורמים כיום צער וכאב (ישעיהו ס״ה:16–19). עתיד זה ודאי, שכן אלוהים אינו משקר וכל הבטחותיו מתגשמות. החיים לא יהיו עוד ”הבל ורעות רוח”, אלא יהיו מלאי משמעות (קהלת ב׳:17).
אבל מה בנוגע לימינו? האם רכישת ידע מקראי והבנת מטרת אלוהים לגבי כדור־הארץ יכולות להעניק משמעות אמיתית לחייך כבר עתה? על כך ישיב המאמר האחרון בסדרה.
[הערת שוליים]
^ ס׳ 5 במקרא, יהוה הוא שמו הפרטי של אלוהים.
[תיבה בעמוד 6]
האם עלינו לעזוב את תחום כדור־הארץ כדי ליהנות מחיים מלאי משמעות?
במשך מאות שנים לימדו אנשים שלא הכירו את מטרת אלוהים לגבי כדור־הארץ שעלינו לעזוב את תחום כדור־הארץ על מנת ליהנות מחיים מלאי משמעות.
היו שטענו שלנפשות ”יש קיום נעלה יותר לפני שהן נכנסות לתוך גופם של בני אדם” (המילון החדש לתיאולוגיה [אנג׳]). אחרים גרסו שהנפש ”כלואה בתוך הגוף כעונש על העוונות שעשתה בהיותה בשמיים” (אנציקלופדיה לספרות מקראית, תיאולוגית וכנסייתית [אנג׳]).
פילוסופים יוונים, כדוגמת סוקרטס ואפלטון, לימדו שרק כאשר הנפש תימלט ממגבלות הגוף האנושי הגשמי היא למעשה תשתחרר ”מתעייה, מטיפשות, מפחדים, מתאוות פראיות ומשאר רעות חולות אנושיות” ותבלה ”את שאר הזמן בחברתם של האלים” (אפלטון פיידון, 81a).
מאוחר יותר החדירו מנהיגי דת נוצרים לתורותיהם ”רעיונות [של פילוסופים יוונים] שעל־פיהם טבועה באדם נפש בת אלמוות” (ההיסטוריה העולמית של הנצרות [אנג׳]).
השווה רעיונות אלה עם שלוש אמיתות יסוד המופיעות במקרא:
1. מטרת אלוהים היא שכדור־הארץ יהיה משכן קבע עבור בני האדם, ולא ”שטח ניסוי” זמני שבו ניתן יהיה לבחון מי ראוי לחיות עימו בשמיים. אילו אדם וחוה היו מצייתים לחוקי אלוהים הם עדיין היו חיים כאן בגן עדן עלי אדמות (בראשית א׳:27, 28; תהלים קט״ו:16).
2. בעוד שרוב הדתות מלמדות שלאדם יש נפש — איזושהי ישות רוחנית השוכנת בתוכו — המקרא מלמד משהו פשוט יותר. האדם עצמו הוא ”נפש חיה”, והוא נוצר ”עפר מן האדמה” (בראשית ב׳:7). המקרא אף פעם אינו מתאר את נפש האדם כבת אלמוות. הוא אומר שהנפש יכולה למות, כלומר לחדול להתקיים לגמרי (תהלים קמ״ו:4; קהלת ט׳:5, 10; יחזקאל י״ח:4, 20). אדם הראשון, בתור הנפש האנושית הראשונה, מת ושב לעפר שממנו נוצר. הוא שב למצב של חוסר קיום (בראשית ב׳:17; ג׳:19).
3. תקוות האדם לחיים עתידיים אינה תלויה בקיומה של נפש בת אלמוות העוברת לאיזשהו תחום רוחני, אלא בהבטחת אלוהים שהוא יקים את המתים לתחייה בגן עדן עלי אדמות (דניאל י״ב:13; יוחנן י״א:24–26; מעשי השליחים כ״ד:15).