היכולים המתים לעזור לחיים?
היכולים המתים לעזור לחיים?
טאמבה, בחור צעיר במערב אפריקה עמד לגשת למבחן בבית־הספר. * אימו טענה בתוקף שכדי להצליח הוא חייב לבקש עזרה מקרובי משפחה שנפטרו. בפלרמו שבסיציליה נוהגים תיירים לבקר בקטקומבות (אולמות קבורה תת־קרקעיים), שבהן מוצגות מאות גופות חנוטות. יש המאמינים שגופות חנוטות אלה מעניקות הגנה אלוהית לחיים. מדי שנה פוקדים מבקרים את העיירה לילי דייל שבמערב מדינת ניו־יורק, ארה״ב, שבה מתגוררים הרבה מאוד מדיומים ומתקשרים. המבקרים מקווים לתקשר עם קרובי משפחה או ידידים שנפטרו ולקבל מהם עזרה.
רבים ברחבי העולם מאמינים שהמתים יכולים לעזור לחיים. מה דעתך? אולי זה מה שלימדו אותך או שיש לך ידידים או בני משפחה המאמינים בכך בכל ליבם. אין זה אלא טבעי שנתגעגע לחברתם של יקירינו שנפטרו. מדיומים ומתקשרים מבטיחים לענות על הצורך הזה. מתקשרת אחת צוטטה במגזין טיים כמי שאמרה שעולם הרוחות ”תמיד זמין אם פונים אליו לעזרה”. האם יש דברים בגו? האם המתים באמת יכולים לעזור לחיים? אולי תופתע מן התשובה הברורה שבמקרא.
האם המתים חיים במקום כלשהו?
המקרא מסביר במונחים פשוטים וקלים להבנה מה קורה לאחר המוות. שים לב לכתוב בקהלת ט׳:5: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה”. האם יש למתים רגשות? פסוק 6 משיב על כך: ”גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש”. עוד ראוי לציין שלפי פסוק 10 באותו הפרק, ”אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול, אשר אתה הולך שמה”. משמעות המילה ”שאול” היא הקבר המשותף של האנושות.
במהלך חייו עזר ישוע לרבים, אך הוא ידע שהוא עתיד למות. האם חשב שבהיותו בקבר יוכל לעזור לאנשים? לא. הוא השווה את מותו המתקרב לשעות הלילה, שבהן לא ניתן לעבוד (יוחנן ט׳:4). ישוע ידע היטב שכאשר אנשים מפסיקים לחיות, אין להם למעשה כל יכולת לעזור לאחרים.
ישוע ערך הקבלה נוספת המבהירה את אותה נקודה לגבי המוות. כאשר מת חברו אלעזר, דימה ישוע את המוות לשינה (יוחנן י״א:11–13). האם נוכל לצפות מאדם ישן להושיט לנו עזרה? מובן שלא. אדם ישן אינו מודע לסביבתו ואינו מסוגל לעזור לאיש.
האם הנפש ממשיכה לחיות אחרי המוות?
רבים חונכו על ברכי האמונה שהנפש היא חלק ערטילאי באדם הממשיך להתקיים אחרי המוות. המקרא מלמד דבר אחר. ספר בראשית עוזר לנו להבין מהי הנפש. בבראשית ב׳:7 נאמר שבעת בריאתו הפך אדם הראשון ”לנפש חיה”. האדם בכללותו הוא נפש; גם בעלי חיים הם נפשות (בראשית א׳:20–25). יוצא מכך שכאשר אדם או בעל חיים מת, הנפש מתה. פסוקים נוספים במקרא מחזקים מסקנה זו (יחזקאל י״ח:4).
אבל יש שישאלו: ’מה לגבי הסיפורים הרבים על אנשים שיצרו קשר עם המתים, שמעו את קולם ואפילו ראו אותם?’ סיפורים כאלה נפוצים במקומות רבים בעולם. הם נוסכים בבני המשפחה השכולים ובידידים קרובים תקווה, וגורמים לרבים לפנות למדיומים הטוענים שביכולתם ליצור קשר עם המתים.
היש אמת בסיפורים אלה? ואם כן, האין הם סותרים את הפסוקים שהוזכרו לעיל? ישוע המשיח אמר שדבר־אלוהים הוא אמת (יוחנן י״ז:17). אמת אינה סותרת את עצמה. למעשה, המקרא מציין בבירור איך עלינו להתייחס לטענות שהמתים יכולים לעזור לחיים. מסופר בו על אדם אחד שניסה להיעזר בעולם המתים. עיון מעמיק במקרה זה יחשוף בפנינו את האמת.
מלך מבקש עזרה מהמתים
בימת ההתרחשות היא שדה קרב בצפון ארץ ישראל. שאול המלך וצבאו ניצבים מול צבא פלשתי אימתני. בראות שאול את מחנה הפלשתים, ’נחרד ליבו מאוד’. שאול המלך כבר זנח את עבודת אלוהים האמיתית, ובעקבות זאת לא נעתר יהוה לתחינותיו. למי יפנה שאול? נביא אלוהים, שמואל, היה בין המתים (שמואל א׳. כ״ח:3, 5, 6).
שאול ביקש הדרכה מבעלת אוב בעין דור. הוא התחנן בפניה: ”את שמואל העלי לי” מן המתים. האישה העלתה דמות באוב. אותו ”שמואל” אמר לשאול שהפלשתים יגברו עליו ושהוא ובניו ימותו בקרב (שמואל א׳. כ״ח:7–19). האם היה זה באמת שמואל שעלה מן המתים?
חשוב על כך. במקרא נאמר שבמותו ’שב [האדם] לאדמתו’ ו’אובדים עשתונותיו [מחשבותיו]’ (תהלים קמ״ו:4). הן שאול והן שמואל ידעו שאלוהים מגנה כל מגע עם בעלי אוב. הרי עוד קודם לכן ניצח שאול על מערכה לעקירת המנהגים הספיריטיסטיים מן הארץ (ויקרא י״ט:31).
נתח את המצב בהיגיון. אילו היה שמואל הנאמן עדיין חי בתור רוח, האם היה מפר את תורת אלוהים ומשתף פעולה עם בעלת אוב כדי לפגוש את שאול? יהוה סירב לדבר עם שאול. האם בעלת אוב יכולה לאלץ את האל הכול יכול לתקשר עם שאול באמצעות שמואל המת? לא. ברור אפוא שאותו ”שמואל” לא היה בשום פנים ואופן נביאו הנאמן של אלוהים. הייתה זו רוח — שד מרושע אשר התחזה לשמואל המנוח.
שדים הם מלאכים שמרדו בסמכותו של אלוהים בשלביה המוקדמים של ההיסטוריה האנושית (בראשית ו׳:1–4; יהודה 6). השדים יכולים להתבונן באנשים; הם יודעים איך כל אחד דיבר, נראה והתנהג בחייו. מטרתם היא לערער את אמינותו של המקרא. אין פלא שהמקרא מזהיר מפני כל מגע עם כוחות רוחניים אלה! (דברים י״ח:10–12) הרוחות הרעות הללו עדיין פעילות כיום.
עובדה זו עוזרת לנו להבין מדוע רבים מספרים שהם ”שמעו” או ”ראו” קרובים שנפטרו. דמויות אלו נראות לעיתים ידידותיות, אבל למעשה מדובר בכוחות רוחניים רעים הנחושים בדעתם להתעות בני אדם * (אפסים ו׳:12). חשוב גם על הנקודה הבאה: יהוה הוא אל אוהב הדואג לנו. אילו המתים היו עדיין חיים במקום כלשהו והיו יכולים לבוא לעזרת ידידים וקרובי משפחה, האם בוראנו האוהב היה אוסר מגעים כאלה ורואה בהם ’תועבה’? ודאי שלא! (דברים י״ח:12; פטרוס א׳. ה׳:7) היש אפוא מישהו אמין שכן יכול להושיט לנו עזרה?
עזרה של ממש לחיים ולמתים
מן האמור לעיל ראינו שהמתים אינם מסוגלים לעזור לחיים. יתרה מזו, כל פנייה אל המתים כדי לבקש את עזרתם אינה רק חסרת תועלת, אלא מסוכנת ביותר, משום שהיא מהווה עבירה על חוקי אלוהים וגם חושפת את האדם להשפעתם המזיקה של השדים.
המקרא מפנה אותנו למקור העזרה הטוב ביותר — בוראנו, יהוה. הוא יכול להצילנו אפילו מן המוות (תהלים ל״ג:19, 20). הוא מוכן ורוצה לעזור לנו, ובכך נותן לנו תקווה אמיתית, להבדיל מתקוות השווא שמציעים בעלי אוב ומתקשרים למיניהם.
טאמבה, שהוזכר בתחילת המאמר, נוכח מנסיונו בהבדל בין תקוות השווא שמציעים מדיומים ובין האמת שמציע יהוה. מתקשרים אמרו לו שאם לא יקריב קורבן לאבותיו המתים, ייכשל במבחן. טאמבה התחיל עוד קודם לכן ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה. הוא למד מה באמת מצב המתים ומי הם הכוחות המרושעים המתחזים לרוחות של האבות המתים. חרף לחצים עצומים מצד אימו לבקש עזרה מעולם הרוחות, סירב טאמבה ואמר לה: ”אם אכשל, אשקיע יותר בשנה הבאה”.
מה קרה בסוף? הוא קיבל את הציון הגבוה ביותר! אימו נדהמה, איבדה כל אמון במכשפים ובמתקשרים ולא אמרה מאז מילה על הקרבת קורבנות למתים. טאמבה למד שיהוה מזהיר אותנו לבל ’נדרוש בעד החיים אל המתים’ (ישעיהו ח׳:19). הדברים שלמד מהמקרא נתנו לו את הביטחון שאם ידבק בתורת אלוהים, הוא יראה הצלחה במעשיו (תהלים א׳:1–3).
אך מה לגבי יקירינו שנפטרו? האם אבדה תקוותם? יהוה עוזר לא רק לנו החיים, אלא גם מבטיח להושיע את שוכני הקבר. שים לב מה הכריז הנביא ישעיהו בפרק כ״ו פסוק 19: ”יחיו מתיך. ... הקיצו ורננו, שוכני עפר!” המתים ישובו לחיים.
תאר לעצמך! מיליארדי ישני אדמת עפר יוקמו לתחייה! למעשה, המקרא מגלה שיהוה ’נכסף’ להקים את המתים לתחייה (איוב י״ד:14, 15). האם ההבטחות הללו נשמעות לך טובות מדי? ישוע המשיח היה כל כך בטוח בתקווה זו שהוא ציין שהמתים כבר חיים מנקודת מבטו של יהוה (לוקס כ׳:37, 38).
האם היית רוצה לאמץ תקווה זו לליבך? * המשך לרכוש ידע מדויק מתוך המקרא. תוך כדי הלימוד תשתכנע שיהוה יכול לעזור הן לחיים והן למתים ושהדברים שהוא מבטיח ”נאמנים ואמיתיים” (ההתגלות כ״א:4, 5).
[הערות שוליים]
^ ס׳ 2 שם בדוי.
^ ס׳ 18 למידע נוסף בנושא, ראה פרק 10 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
^ ס׳ 26 למידע נוסף על ההבטחה המקראית באשר לתחיית המתים, ראה פרק 7 בספר מה באמת מלמד המקרא?
[קטע מוגדל בעמוד 19]
אין זה אלא טבעי שנתגעגע לחברתם של יקירינו שנפטרו
[תמונה בעמוד 20]
האם שמואל הנביא עלה מן המתים ודיבר עם שאול המלך?