דוד כתב: ”לא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לחם”. דוד הצהיר כאן הצהרה כללית על סמך ניסיונו האישי. הוא חש בדאגתו התמידית של אלוהים (‏תהל’ ל”ז:25‏). אולם אין להסיק מדבריו של דוד שאף משרת של אלוהים מעולם לא סבל ולא יסבול ממחסור.‏

היו זמנים שבהם דוד עצמו התנסה במצבים קשים. באחד המקרים היה עליו לנוס מפני שאול. אספקת המזון של דוד הידלדלה והוא נאלץ לבקש לחם עבורו ועבור אנשיו (‏שמ”א כ”א:2–7‏). ניתן לומר שבמקרה זה דוד ’ביקש לחם’. אך הוא ידע שיהוה לא יזנח אותו בתנאים קשים אלה. ולראיה, אין שום אזכור במקרא שהיה על דוד להתחנן למזון על מנת להתקיים.‏

במתי ו’:33 מבטיח לנו ישוע שאלוהים יספק את צורכי משרתיו הנאמנים המציבים את ענייני המלכות במקום הראשון בחייהם. ”אם כן, תמיד חפשו תחילה את המלכות ואת צדקתו”, אמר ישוע, ”וכל שאר הדברים האלה [כולל מזון, שתייה ולבוש] ייווספו לכם”. אולם ישוע גם הצביע על כך שעקב הרדיפות עלולים ’אחיו’ לסבול רעב (‏מתי כ”ה:35,‏ 37,‏ 40‏). גם השליח פאולוס התנסה בכך ולעיתים סבל מרעב ומצמא (‏קור”ב י”א:27‏).‏

יהוה אומר לנו שנירדף בדרכים שונות. ייתכן שיניח לנו לסבול ממחסור בעודנו עושים מאמצים לתת מענה להאשמות השטן (‏איוב ב’:3–5‏). לדוגמה, חלק מאחינו לאמונה, כגון אחינו שהוחזקו במחנות הריכוז הנאציים, נרדפו עד צוואר והיו נתונים בסכנת חיים. מחסור במזון היה אחד הכלים שהשתמש השטן כדי לגרום לעדים להפר את תומתם. עדים נאמנים המשיכו לציית ליהוה, והוא לא זנח אותם. הוא הרשה שיעברו את הניסיון הזה, כפי שהוא מניח לכל המשיחיים להתנסות בניסיונות שונים. אולם אין ספק שיהוה תומך בכל מי שסובל למען שמו (‏קור”א י’:13‏). מוטב שנזכור את המילים הכתובות בפיליפים א’:29‏: ”לכם ניתנה הזכות, למען המשיח, לא רק להאמין בו אלא גם לסבול למענו”.‏

יהוה מבטיח לתמוך במשרתיו. למשל בישעיהו נ”ד:17 נאמר: ”כל כלי יוצר עלייך לא יצלח”. הבטחה זו והבטחות דומות לה מעניקות ביטחון למשרתי אלוהים ככלל. אולם באופן אישי עלול המשיחי לעבור מבחנים, ואף למצוא את מותו.‏