אין שום סיבה להיות מוטרדים יתר על המידה בנוגע למקום מושבו של אדם מנודה באולם המלכות.‏ כתב עת זה עושה כל מאמץ לעודד את ההורים המשיחיים להעניק עזרה רוחנית לילדם המנודה שעדיין גר אתם אם הם סבורים שיש טעם לעשות כן.‏ על־פי הוצאת המצפה מ־1 בפברואר 1989,‏ עמודים 25 ו־26,‏ ההורים יכולים אף לתת שיעורי מקרא לקטין מנודה המוסיף להתגורר עמם.‏ התקווה היא שכך יקבל הילד את העידוד הדרוש לו כדי לתקן את דרכיו.‏

בכל הקשור לסידורי ישיבה באולם המלכות,‏ הדעת נותנת שקטין מנודה יכול לשבת בשקט עם הוריו.‏ הואיל ואין הנחיה שאדם מנודה ישב בחלקו האחורי של האולם,‏ אין כל התנגדות שילד מנודה ישב עם הוריו,‏ ואין זה משנה היכן הם יושבים.‏ מאחר שההורים דואגים לילדם מבחינה רוחנית,‏ הם ללא ספק ירצו לוודא שהוא מפיק את מלוא התועלת מהאסיפות.‏ לשם כך כדאי שהילד ישב אתם ולא ישב במקום אחר ללא השגחה.‏

אך מה לגבי מנודה שאינו גר עוד עם הוריו?‏ האם התמונה שונה בנסיבות אלו?‏ בעבר הבהיר כתב עת זה את הגישה הנכונה שעל המשיחי להשתדל לאמץ באשר להתרועעות עם קרוב משפחה מנודה שאינו גר עמו.‏ * אולם מצב שבו מנודה יושב בשקט ליד קרובי משפחתו במהלך האסיפה שונה בתכלית ממצב שבו קרובי המשפחה עושים ניסיונות שלא לצורך לבקש את חברתו ולהתרועע עמו.‏ אם בני המשפחה הנאמנים מגלים גישה הולמת כלפי המנודה ואם הם משתדלים לכבד את העצות המקראיות הקשורות להתרועעות עמו,‏ אין סיבה לדאגה (‏קור״א ה׳:‏11,‏ 13;‏ יוח״ב 11‏)‏.‏

כל עוד המנודה מתנהג כשורה אין צורך להיות מוטרדים מכך שהוא יושב ליד בני משפחתו או ליד חבר קהילה אחר.‏ קביעת הגבלות ביחס למקומות ישיבה עלולה,‏ בתלות בנסיבות,‏ לעורר בעיות שונות.‏ אם כל הנוכחים,‏ כולל בני המשפחה הנאמנים,‏ עושים כל מאמץ לכבד את עקרונות המקרא הנוגעים לנידוי,‏ ואם אין זה מהווה מכשול לאחים,‏ אין שום סיבה לעשות עניין מסידורי מקומות הישיבה באסיפות הקהילה.‏ *