מי היו האַנַבַּפְּטִיסְטִים?
מי היו האַנַבַּפְּטִיסְטִים?
מי שמבקר לראשונה במרכז העיר מִינְסְטֶר שבוֶסְטְפַלְיָה, גרמניה, אינו יכול שלא לעצור ולהתבונן בשלושת כלובי הברזל הנתלים על צריח של כנסייה. למעט כמה פרקי זמן קצרים, היו הכלובים תלויים שם קרוב ל־500 שנה. בתחילה נשאו הכלובים את גופותיהם של שלושה גברים אשר עונו והוצאו להורג בפומבי. הם היו אַנַבַּפְּטִיסְטִים והכלובים הם שרידי מלכותם.
מי היו האנבפטיסטים? כיצד קמה תנועתם? מה היו עיקריה? ומה בין שלושת הכלובים לבין מלכותם?
להנהיג רפורמות בכנסייה — אך כיצד?
בשלהי המאה ה־15 ובתחילת המאה ה־16, גברה הביקורת שנמתחה על הכנסייה הקתולית ועל כמורתה. השחיתות והפריצות אכלו בכנסייה כל חלקה טובה. עקב כך, רבים חשו שיש צורך בשינויים מרחיקי לכת. בשנת 1517 יצא מרטין לותר בריש גלי וקרא לרפורמה, ועם הצטרפותם של אחרים לקלחת, הלכה והתגבשה לה הרפורמציה הפרוטסטנטית.
אבל מתקני הדת לא היו מצוידים באסטרטגיה אחידה בשאלה מה יש לעשות ומה היקף השינויים הנדרשים. רבים הכירו בצורך לדבוק במקרא בענייני פולחן. בכל אופן, מתקני הדת לא הגיעו לעמק השווה ביחס לפרשנות משותפת של תורות המקרא. היו שחשו שהרפורמציה איטית מדי. מתוך אותם מתקני דת צמחה לה תנועת האנבפטיסטים.
”לאמיתו של דבר, לא היתה תנועה בפטיסטית אחת; היו כמה תנועות”, כותב האנס יורגן גרץ בספרו המטבילים — ההיסטוריה והמשמעות (Die Täufer—Geschichte und Deutung). לדוגמה, בשנת 1521 הטיפו ארבעה גברים שנודעו בכינוי נביאי צְווִיקַאוּ תורות אנבפטיסטיות, ופעילותם עוררה תסיסה. ב־1525 נוסדה קבוצה נבדלת של אנבפטיסטים בציריך, שווייץ. קהילות אנבפטיסטיות קמו גם במוֹרַבְיָה — היום צ׳כיה — ובהולנד.
טבילה — לילדים או למבוגרים?
הקהילות האנבפטיסטיות היו ברובן קטנות, וחבריהן היו על־פי־רוב שוחרי שלום. בני התנועה לא הסתירו את עיקרי אמונתם; למעשה, הם הטיפו אותם ברבים. עיקריה של האמונה האנבפטיסטית הוגדרו בהצהרת האמונה של שְׁלַייטְהַיים ב־1527. בין היתר, האנבפטיסטים סירבו לשאת נשק, נבדלו מן העולם ונידו חוטאים משורותיהם. אך המאפיין המובהק ביותר של עיקריהם, אשר יצר הבדל חד בינם לבין יתר הזרמים הדתיים, היה האמונה שהטבילה מיועדת למבוגרים ולא לילדים. *
טבילת מבוגרים לא היתה אך ורק עניין של דוֹגמה דתית; זו היתה שאלה של כוח. אם יש לדחות את הטבילה עד גיל הבגרות — ובתוך כך לאפשר לאדם לקבל החלטה על סמך אמונה — יהיו שלא ייטבלו. הלא־טבולים יהיו, במידה מסוימת, מחוץ לשליטת הכנסייה. אם כן, עבור
כנסיות מסוימות טבילת מבוגרים התפרשה כניסיון לכרסם מכוחן.משום כך, קתולים ולותרנים כאחד פעלו למניעת טבילת מבוגרים. באזורים מסוימים, מי שהטבילו מבוגרים לאחר 1529 או נטבלו כמבוגרים היו צפויים לעונש מוות. העיתונאי תומס זַייפרט מסביר כי האנבפטיסטים ”נרדפו עד צוואר בכל רחבי הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית”. הרדיפות הגיעו לשיאן בעיר מִינְסְטֶר.
מינסטר של ימי הביניים רוצה שינוי
מינסטר של ימי הביניים מנתה כ־000,10 תושבים והיתה מוקפת במערכת ביצורים כמעט בלתי חדירה, כ־90 מטר רוחבה ובערך 5 קילומטרים היקפה. אלא שהמצב בתוך העיר היה פחות יציב מביצוריה. הספר מלכות האנבפטיסטים (The Kingdom of the Anabaptists), שיצא לאור מטעם מוזיאון מינסטר, מצביע על ”מאבקים פוליטיים פנימיים בין אנשי מועצת העיר לבין הגילדות [האיגודים המקצועיים]”. יתרה מזו, התושבים יצאו חוצץ נגד התנהגות הכמורה. מינסטר אימצה לעצמה את הרפורמציה וב־1533 הפכה מעיר קתולית לעיר לותרנית.
אחד מראשי המטיפים הפרוטסטנטים במינסטר היה בֶּרְנְהַרְד רוֹתמַן, אדם די נמהר. הסופר פרידריך אונינגה מסביר כי ”השקפותיו [של רותמן] היו במובהק אנבפטיסטיות; הוא ועמיתיו מיאנו להטביל תינוקות”. הוא נהנה מאהדת הציבור במינסטר, אם כי דעותיו הרדיקליות נתפסו כקיצוניות מדי בעיני אחדים. ”יותר ויותר מאוהבי הסדר הישן עזבו את העיר בתחושה קשה ומבשרת רעות. אנבפטיסטים נהרו אל מינסטר ממקומות רבים, בתקווה לחזות במימוש האידיאלים שלהם”. ריכוזם של אלה במינסטר הוביל להתרחשויות מחרידות.
ירושלים החדשה במצור
שני מהגרים הולנדים שהגיעו למינסטר — יאן מתיס, אופה מהַרְלֶם, ויאן בואקלסון שנודע גם כיוהאן מליידֶן — נועדו למלא תפקיד מכריע בהתפתחויות שהיו שם. מתיס התיימר להיות נביא והצהיר שבאפריל 1534 תחול ביאתו השנייה של ישוע. העיר הוכרזה כירושלים החדשה המוזכרת בכתבי־הקודש, ואווירה אפוקליפטית אפפה את העיר. רוֹתמַן החליט על שיתוף ברכוש. התושבים הבוגרים עמדו בפני שתי ברירות: להיטבל או לעזוב. נערכו טבילות המוניות שבמהלכן נטבלו אחדים רק כדי שלא יאולצו לעזוב את בתיהם ואת נכסיהם.
ישובים אחרים הוכו בתדהמה בראותם את מינסטר הופכת לעיר הראשונה שבה אנבפטיסטים מהווים הכוח הדתי והפוליטי החזק ביותר. על־פי הספר המטבילים במינסטר (Die Täufer zu Münster), המצב עורר ”על מינסטר את זעמה של כל הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית”. הרוזן פרנץ פון וַלְדֶק, ששימש כנסיך־בישוף מקומי ונחשב לאישיות רמת מעלה, כינס צבא שהטיל מצור על מינסטר. הצבא היה מורכב מלותרנים ומקתולים. שני זרמים אלה, אשר קודם לכן ניצבו משני צידי המתרס של הרפורמציה ושלימים יתכתשו ביניהם במלחמת שלושים השנה, איחדו כוחות במאבקם נגד האנבפטיסטים.
חורבן מלכות האנבפטיסטים
עוצמתו של הצבא לא הרתיעה את היושבים בין חומות העיר. באפריל 1534, בשעה שביאתו השנייה של ישוע היתה צפויה להתרחש, יצא מתיס אל מחוץ לעיר רכוב על סוס לבן וציפה להגנה אלוהית. שווה בנפשך את הבעתה שאחזה בתומכיו כראותם מעל לחומת העיר את החיילים מבתרים את מתיס לגזרים ותולים את ראשו על מוט.
יוהאן מליידֶן היה ליורשו של מתיס וכינוהו יוהאן מלך האנבפטיסטים במינסטר. הוא ניסה לבטל את חוסר האיזון בין המינים — שיעור הנשים בעיר עלה בהרבה על מספר הגברים — ולשם כך עודד את הגברים לשאת להם נשים רבות ככל שחשקה נפשם. כביטוי לניגודים הקיצוניים במלכות האנבפטיסטית שבמינסטר, ניאוף וזנות גררו עונש מוות ואילו ריבוי נשים התקבל בהבנה ואף נחשב למומלץ. המלך יוהאן בעצמו נשא 16 נשים. כאשר אחת מהן, אליזבת וַנְדְשֶׁרֶה, ביקשה את רשותו לעזוב את העיר, הותז ראשה לעיני כול.
המצור נמשך 14 חודשים עד לנפילת העיר ביוני 1535. מינסטר נחרבה בהיקף שלא נראה שוב עד מלחמת העולם השנייה. רותמן נמלט, אבל המלך יוהאן ושני מנהיגים אנבפטיסטים נוספים נתפסו, עונו והוצאו להורג. גופותיהם הושמו בכלובים אשר נתלו על הצריח של כנסיית סנט לַמְבֶּרְט, ”למען ישמשו דוגמה ואזהרה לכל עושי צרות פוטנציאליים”, מסביר זייפרט. כן, הבחישה בקדירה הפוליטית גררה תוצאות דרסטיות.
מה אירע לקהילות אנבפטיסטיות אחרות? הרדיפות נמשכו מספר שנים ברחבי אירופה. רוב האנבפטיסטים דבקו בעקרונותיהם הפציפיסטיים, אך נותר גם מיעוט לוחמני. ברבות הימים, תפס הכומר לשעבר מֶנוֹ סימונס את המנהיגות על האנבפטיסטים, והקבוצה נודעה עם הזמן בשם מֶנוניטים או בשמות אחרים.
שלושת הכלובים
האנבפטיסטים היו ביסודו של דבר אנשים דתיים שהשתדלו לדבוק בעקרונות המקרא. אך הקיצונים במינסטר גרמו להם לחדול מכך ולהתערב בפוליטיקה. בעקבות זאת, הפכה התנועה לכוח מהפכני. הדבר המיט אסון על תנועת האנבפטיסטים ועל מינסטר של ימי הביניים.
אירועים מחרידים אלו שהתרחשו לפני קרוב ל־500 שנה, מובאים לתשומת לבם של כל המבקרים במרכז העיר. כיצד? בעזרת שלושת הכלובים הנתלים מצריח הכנסייה.
[הערת שוליים]
^ ס׳ 9 המאמר אינו בוחן את הטיעונים בעד ונגד טבילת ילדים. לפרטים נוספים בנושא, ראה המאמר ”היש להטביל תינוקות?” בחוברת המצפה מ־15 במרס 1986 (אנג׳).
[תמונות בעמוד 13]
המלך יוהאן עוּנה, הוצא להורג ונתלה על צריח כנסיית סנט למברט