מאבק מתמשך נגד המים

מאת כתב עורו!‏ בהולנד

‏”‏פעמיים ביום מסתער הים בעוצמה על אזור עצום ומציף אותו,‏ עד שעולים וצצים ספקות אם הקרקע היא חלק מהיבשה או חלק מהים.‏ חיים שם אנשים מסכנים שיצרו במו ידיהם גבעות גבוהות הנישאות מעל לגובה מפלס המים”‏.‏

התיאור לעיל נכתב בידי הסופר הרומי בן המאה הראשונה פיליניוס הזקן,‏ והוא מגולל את הקרב שהתנהל בין תושבי השפלות שלאורך הים הצפוני לבין המים.‏ אך קרב זה טרם הוכרע והוא נמשך עד עצם היום הזה.‏ לאמיתו של דבר,‏ באזור זה גרים יותר מ־16 מיליון איש וכמחציתם חיים ועובדים מתחת לגובה פני הים.‏

חרף המאבק המתמשך,‏ תושבים אלה של הולנד,‏ או ארצות השפלה,‏ אינם מחשיבים את עצמם למסכנים.‏ אומנם נכון שמדינתם נמוכה וקטנה,‏ a אך היא נמנית עם המדינות העשירות בעולם.‏ ולמרבה האירוניה,‏ את שגשוגה הרב חבה הולנד למים ולמאבק בהם.‏

סיבה חשובה אחת שהשאירה את התושבים ההולנדים באזור זה היא פוריות האדמה.‏ היא מתאימה ביותר לגידולים חקלאיים,‏ לבוסתנאות ולגידול בקר.‏ ומכיוון שהנהרות העיקריים של  אירופה זורמים לים הצפוני,‏ למיקומה של הארץ נודעת חשיבות כלכלית אסטרטגית.‏ אין פלא שהולנד — לרבות נמל רוטרדם,‏ הנמל הגדול בעולם — מכונה השער לאירופה!‏

בנייתם הממושכת של הדָיֵקים

אולם,‏ ההצלחה והשפע לא הושגו רק בזכות הטבע.‏ זה כבר 900 שנה שההולנדים בונים דייקים כדי לגונן על עצמם מפני המים הגואים — הן מהנהרות החוצים את המדינה והן מהים.‏ כתוצאה מכך,‏ אלפי קילומטרים של דייקים מאבטחים את הולנד מפני מי הים והנהרות — הישג מרשים!‏

גם במדינות אחרות יש דייקים.‏ אולם,‏ גורמים כגון גובה הופכים את הדייקים ההולנדיים להרבה יותר קריטיים.‏ קוֹס חְרוּן,‏ אחד ממחברי הספר דֶקֶן (‏דייקים)‏,‏ אמר:‏ ”‏לוּ כל אוכלוסיית שווייץ הייתה יוצאת לחופשה של שנה בחוץ לארץ,‏ בעת שובה הביתה אדמתה עדיין הייתה נמצאת באותו מקום.‏ לעומת זאת,‏ לוּ ההולנדים היו עושים זאת,‏ עם שובם לביתם חצי משטח היבשה שלהם ו־75 אחוז מבתיהם היו נעלמים כלא היו”‏.‏ b

מיליוני ההולנדים החיים כיום מתחת לגובה פני המים יכולים לשמור על רגליים יבשות וליהנות משנת לילה מתוקה עקב המאבק הבלתי פוסק.‏ חשוב על המאמצים הכרוכים בשמירה על החופים והדיונות.‏

תחזוקת חופים ודיונות

במשך אלפי שנים,‏ נוצרו מחסומים טבעיים המורכבים מחופים ודיונות אשר הגנו על אזור זה מפני הים.‏ אלא שמחסומים אלה הולכים ונחלשים בהתמדה עקב סחיפה.‏ כדי לחפות על אובדן זה,‏ אוניות מיוחדות מפליגות למרחק של 9 עד 20 קילומטר מהחוף,‏ חופרות בקרקעית הים ומוציאות חול שאותו הן מעבירות לחוף שממול.‏ מאז 1970 הועברו בשיטה זו קרוב ל־85 מיליון מטר מעוקב של חול כדי לשמור על תפקודן היעיל של הדיונות במדינה!‏

אלא ששימור הדיונות אינו מניב תועלת אך ורק לאוכלוסייה האנושית.‏ ”‏למרות שהדיונות מהוות  רק אחוז אחד מפני שטחה של הולנד”‏,‏ נאמר בעיתון ההולנדי אן.‏ אר.‏ סי.‏ הנדלסבלד (‏NRC Handelsblad)‏, ”‏מתקיימים בהן שלושה רבעים מכלל סוגי העופות החיים במדינה ושני שלישים מסך מיני הפרחים המורכבים”‏.‏

קו ההגנה מתקצר

את האָפְסְלוֹיִיטְדָיֵק,‏ או דייק הסגירה,‏ שאורכו 32 קילומטר,‏ בנו ההולנדים ב־​1932.‏ דייק זה הפך בבת אחת את הזוּיְדֶרְזֵי,‏ או הים הצפוני,‏ מים מוקף יבשה לימת אֵיסֶל.‏ במקביל לכך,‏ הוא נגס בקו החוף של המדינה,‏ ומ־​900,‏1 קילומטר בערך נותרו קצת יותר מ־​300,‏1 קילומטר.‏

בחלוף כ־20 שנה,‏ ב־​1953,‏ לאחר ששיטפון הרה אסון נטל את חייהם של 835,‏1 איש,‏ לקחו על עצמם בוני הדייק פרויקט גדול עוד יותר.‏ מטרתם הייתה לחסום את כל לשונות הים בחלק הדרום־​מערבי של המדינה,‏ להוציא את אלה שמובילות לנמלי רוטרדם ואַנְטווֶרְפֶּן.‏ תוכנית הדלתא,‏ כפי שנקרא פרויקט זה,‏ הביאה לכך שקו החוף של המדינה התקצר לכדי 622 קילומטר בערך.‏

הגנה מפני הנהרות

האיום מפני המים לא נבע רק מהים כי אם גם מנהרות החוצים את הולנד בדרכם לים.‏ לקראת שלהי החורף,‏ לאחר עונת הגשמים הארוכה וכשהשלג על ההרים נמס,‏ נחשולים אדירים של מים משווייץ,‏ גרמניה,‏ צרפת ובלגיה מתחילים לזרום בנהרות אלה בשצף קצף ועושים דרכם להולנד.‏

כמויות מים עצומות שכאלו עלולות לחולל בעיות רציניות.‏ לדוגמה,‏ בפברואר 1995 כמות המים שזרמה בנהרות שבמרכז המדינה הייתה כה רבה עד כי היה חשש שהדייקים יקרסו תחת הלחץ.‏ אם אחד הדייקים היה נבקע,‏ המים היו עלולים להציף את היבשה שמאחורי הדייקים ולהינשא לגובה של מספר מטרים.‏ חרון,‏ שצוטט קודם לכן,‏ אומר:‏ ”‏מעט מאוד אנשים מבינים מה עלול היה לקרות אילו קרסו הדייקים”‏.‏

 ‏”‏אמבטיה”‏ לא מקורה

הולנד,‏ בשונה מכל מדינה אחרת,‏ ידועה בשל הפולדרים שלה,‏ שהם פיסות ”‏יבשה חדשה”‏ מתחת לפני המים הנתחמות על־​ידי דייקים.‏ עד סוף המאה ה־19,‏ ויסתו טחנות הרוח את רמת המים בפולדרים.‏ כיום,‏ עושות את העבודה תחנות שאיבה הנשלטות על־​ידי מחשבים.‏ פיטר נוֹאַק,‏ האחראי על תחזוקת תחנת שאיבה בקרבת אמסטרדם,‏ מבהיר במה הדבר כרוך.‏

‏”‏ניתן להשוות את הפולדר לאמבטיה”‏,‏ מסביר נואק.‏ ”‏הפולדר ממוקם בדרך כלל כמה מטרים מתחת לפני הים.‏ הדייקים המקיפים את הפולדר מונעים את הצפתו.‏ אך הדייק אינו מקורה.‏ מִמְטָרִים כבדים עלולים למלא את החלק הפנימי של האזור,‏ או האמבטיה.‏ כדי למנוע בעיה חמורה,‏ יש לשאוב את המים החוצה.‏ אך לאן יוזרמו המים?‏”‏

הפולדר מכיל רשת תעלות המנקזות את המים לתחנת השאיבה.‏ כדי שהתעלות לא ייסתמו,‏ על כל חקלאי לנקות את התעלות שנמצאות בשטחו.‏ לאחר מכן,‏ תחנת השאיבה שואבת את המים העודפים מתוך הפולדר לתוך בּוּזֶם (‏boezem)‏, מערכת חכמה של אגמים ותעלות הפועלת על תקן אגן אחסון מחוץ לפולדר.‏ את המים שהצטברו בבוזם מזרימים לים בשעת שפל.‏

‏”‏לשמירה על מפלס המים הרצוי בתוך הפולדר נודעת חשיבות עליונה לכלכלת הולנד”‏,‏ ממשיך נואק.‏ ”‏בעונות קיץ שחונות יש להזרים מים לפולדרים,‏ משום שהחקלאים זקוקים למים בתעלות כדי לגדל עשב או גידולים אחרים.‏ בחלק מהפולדרים הצמיחו את אחד מתוצרי הייצוא המפורסמים ביותר של המדינה — פרחים”‏.‏

לחיות היכן שהיה פעם ים

במאה ה־20,‏ לא נחשבו הפולדרים אך ורק לקרקע חקלאית נוספת,‏ אלא אף לשטח מגורים נוסף.‏ בשנות ה־50 של אותה מאה,‏ כאשר מתכנני ערים החלו בבניית ערי פולדרים,‏ היה להם מעט מאוד ניסיון בכל הקשור לארגון התיישבויות חדשות.‏ אולם,‏ אם תבקר כיום בפולדרים,‏ תיווכח כי מתכנני הערים הצליחו לבנות קהילות שוקקות חיים על קרקע שבעבר הייתה קרקעית ים!‏ מדוע שלא תבוא ותחזה בכך במו עיניך?‏

האם המחשבה על טיול נעים מתחת לפני הים מרתיעה אותך קמעה?‏ ובכן,‏ זה מובן,‏ אך רבים הופתעו לגלות שהם כבר עשו זאת מבלי להיות מודעים לכך.‏ לדוגמה,‏ אם אי פעם עצרת לחניית ביניים בנמל התעופה סחיפול,‏ הקרוב לאמסטרדם,‏ הרי שהמטוס שלך נחת על קרקעית אגם שלימים הפכה לשדה תעופה.‏ העובדה כי לא הבחנת אפילו שאתה נמצא 4 מטרים מתחת לגובה פני הים מוכיחה כי הדייקים בהולנד עדיין מתפקדים ביעילות.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 18]‏

התכנסויות מתחת לפני הים

אחד משני אולמות הכינוסים של עדי־​יהוה בהולנד נמצא 5 מטרים מתחת לגובה פני הים.‏ ”‏בדרכנו לאולם הכינוסים פעמיים בשנה”‏,‏ מספר עד־​יהוה אחד,‏ ”‏בדרך כלל אנו נזכרים במה שאמר אלוהים בספר איוב ל״ח:‏8 ו־11:‏ ’‏מי יסך [‏חוסם]‏ בדלתיים ים ויאמר:‏ ’‏עד פה תבוא,‏ ולא תוסיף;‏ ופֹא־​ישית [‏מוגבלים]‏ בגאון גליך?‏’‏ מילים אלה מזכירות לנו שהדרך שבה שולט יהוה בעוצמה העצומה של המים עולה בכל מובן על מפעליהם של מהנדסי ההידרוליקה,‏ מרשימים ככל שיהיו”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 19]‏

מי מתחזק את הדייקים?‏

הדייקים ומערכות הניקוז דורשים תחזוק ובמידת הצורך גם תיקון.‏ החל מימי הביניים ואילך,‏ נושאות באחריות זו מִנהלות מים של רשויות מקומיות ואזוריות,‏ המכונות גם מועצות מים.‏ מועצות אלה התבססו על עיקרון בן שלושה שלבים:‏ אינטרס,‏ תשלומים וזכות להביע עמדה.‏ כל מי שמעוניין בדייקים בטוחים חייב לשלם על שירותי הניהול והתחזוקה.‏ אך הוא גם זכאי להביע את דעתו ברשויות המגנות על האינטרסים הללו ועל השימוש שייעשה בכסף שנגבה.‏

מועצות מים פועלות בהולנד החל מהמאה ה־12.‏ כיום,‏ קיימות יותר מ־30 מועצות מים.‏ הסמכות להקים מועצות אלה,‏ לסגור אותן ולנהל אותן נתונה בידי הרשויות המקומיות.‏ המועצות רשאיות להחליט מה יהיה היקפו והרכבו של ”‏צבא הדייק”‏.‏ החברים בצבא זה מתגוררים באזור הספציפי עליו הם שומרים.‏ ויש להם מניע טוב לעשות זאת — דאגה לבטחון משפחותיהם בפרט ולקהילות שהם מתגוררים בקרבן בכלל.‏ בתקופות של גאות,‏ הם עורכים סיורים על הדייק,‏ דרוכים ומוכנים לפעולה כשלרשותם שקי חול וציוד נוסף שנועדו למנוע פרצות בדייק.‏ תודות למערכת עתיקת יומין זו של מועצות המים,‏ הדייקים נמצאים בידיים טובות ונאמנות.‏

‏[‏מפות בעמוד 16]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

ללא דיונות ודָיֵקים,‏ אזור כחול זה היה מוצף רוב הזמן

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

דייקי הים הענקיים נבנו כדי להגן על אזורי היבשה הנמוכים יותר שמעבר לדייקים

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

בכל שנה,‏ יש לחדש את המלאי של מיליוני מטר מעוקב של חול

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

מכוניות הנוסעות במפלס מים נמוך יותר מאשר אוניות הן מראה שכיח

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

אסון הדייק שאירע ב־1953

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 17]‏

שתי התמונות:‏ Met vriendelijke toestemming van het Nederlandse Ministerie van Verkeer en Waterstaat

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]‏

שתי התמונות העליונות:‏ Met vriendelijke toestemming van het Nederlandse Ministerie van Verkeer en Waterstaat