האם סחר בעבדים היה מקובל על אלוהים?
מנקודת המבט המקראית
האם סחר בעבדים היה מקובל על אלוהים?
גופם הכהה והמיוזע הכפוף כמעט לגמרי, משתרך במעלה כבש האונייה וכורע תחת משקלם הכבד של צרורות כותנה ענקיים. משגיחים אכזריים מצליפים בהם בשוטים מעור. ילדים צורחים נתלשים מזרועות אימהותיהם הבוכיות ונמכרים במכירה פומבית למרבה במחיר. סביר להניח שמראות מחרידים וברוטליים אלו עולים במחשבותיך למשמע המילה עבדות.
למרבה האירוניה, על פי הסברה רבים מסוחרי העבדים ומבעלי העבדים היו אנשים אדוקים מאוד. ההיסטוריון ג׳ימס וֶלווִין כתב: ”היו מאות אנשים כאלה, אירופאים ואמריקנים, שהיללו את אדוננו על ברכותיו, הודו לו על העסקים הפורחים והבטוחים באפריקה, וכל זאת כשהם מנווטים את ספינות העבדים שלהם לכיוון הרוחות החזקות ופניהם מועדות לאמריקה”.
היו אנשים שאפילו טענו שסחר בעבדים מקובל על אלוהים. למשל, בנאום שנשא אלכסנדר מֵקֵיין בפני האסיפה הכללית של הכנסייה המתודיסטית הפרוטסטנטית ב־1842, הצהיר שאת העבדות ”הנהיג אלוהים עצמו”. האם צדק מֵקֵיין בדבריו? האם ראה אלוהים בעין יפה את חטיפתן ואינוסן של נערות, את ההפרדה האכזרית בין בני משפחה ואת המלקות האכזריות שהיו חלק בלתי נפרד מסחר העבדים בימיו של מֵקֵיין? ומה באשר למיליונים שנאלצים לחיות חיי עבדות בתנאים אכזריים בימינו? האם אלוהים מוחל על יחס לא אנושי כזה?
עבדות בתקופת עם ישראל
במקרא נאמר ש”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9). תופעה זו בולטת בעיקר בעבדות, שלבשה צורות שונות של דיכוי שהמציא האדם. יהוה אלוהים אינו אדיש לסבל שהמיטה העבדות.
לדוגמה, תן דעתך למצב שהתפתח בתקופת עם ישראל. המקרא מספר לנו על המצרים: ”וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפָרך”. וגם נאמר, ”ויאנחו בני־ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוהים מן העבודה”. האם היה יהוה אדיש למצוקתם? ההיפך הוא שמות א׳:14; ב׳:23, 24; ו׳:6–8).
הנכון. ”וישמע אלוהים את נאקתם, ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם, את יצחק ואת יעקב”. יתר על כן, יהוה אמר לעמו: ”והוצאתי אתכם מתחת סִבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם” (ללא ספק, היה למורת רוחו של יהוה מצב שבו ”שלט האדם באדם” בעבדות וניצול. אך האם לא התיר אלוהים מאוחר יותר את העבדות בקרב עמו? הוא אכן התיר זאת. אך העבדות בישראל היתה שונה בתכלית מצורות העבדות הרודניות שהתקיימו לאורך ההיסטוריה.
חוק אלוהים הצהיר מפורשות שחטיפה ומכירה של בני אדם עונשן מוות. זאת ועוד, יהוה סיפק הנחיות להגנת העבדים. למשל, עבד שאדונו הטיל בו מום יצא לחופשי. אם עבד מת לאחר שאדונו היכה אותו, עונשו של האדון היה עונש מוות. ניתן היה להפוך שבויות לשפחות או לשאתן לאשה. אולם אסור היה לנצלן למטרה מינית גרידא. רוח חוקי התורה הניעה, ללא ספק, את בני ישראל ישרי הלב לנהוג בעבדיהם כבוד ולנטות להם חסד, כאילו היו עובדים שכירים (שמות כ׳:10; כ״א:12, 16, 26, 27; ויקרא כ״ב:10, 11; דברים כ״א:10–14).
היו מבני ישראל שמכרו עצמם לעבדים לבני עמם כדי לשלם חובות. מנהג זה הגן על אנשים מחרפת רעב ועזר לרבים להיחלץ מציפורני העוני. מלבד זאת, במועדים קבועים בלוח השנה העברי, יכלו העבדים לצאת לחופשי אם חפצו בכך a (שמות כ״א:2; ויקרא כ״ה:10; דברים ט״ו:12). בעניין חוקי התורה הנוגעים לעבדים, אמר הלמדן היהודי משה מלזינר ש”עבד מעולם לא איבד צלם אנוש, התייחסו אליו כאל בן אדם בעל זכויות המגיעות לו מלידה, שגם אדוניו לא יכול היה להפר אותן מבלי להיענש”. איזה ניגוד מוחלט לשיטות הדיכוי של עבדים שהכתימו את דפי ההיסטוריה!
עבדות והמשיחיים
העבדות היתה אחד הגורמים שעליהם היתה מושתתת כלכלתה של האימפריה הרומית, שבתחומיה חיו המשיחיים בני המאה הראשונה. לפיכך, חלק מהמשיחיים היו עבדים ולחלקם היו עבדים משלהם (קורינתים א׳. ז׳:21, 22). אך האם משמע הדבר שתלמידיו של ישוע התעמרו בעבדיהם? ודאי שלא! למרות החירויות שהתיר החוק הרומי, נוכל להיות בטוחים שהמשיחיים לא התעללו בכפופים להם. השליח פאולוס עודד את פילימון להתייחס לעבדו אוניסימוס, שהפך למשיחי, כאל ”אח” b (פילימון 10–17).
אין במקרא כל עדויות לכך שאלוהים תכנן מלכתחילה שאנשים יהיו משועבדים לרעיהם בני האדם. יתר על כן, בנבואות המקרא על העולם החדש שיכונן אלוהים לא מוזכר אף ברמז, שבני אדם ישעבדו זה את זה. להיפך, נאמר על ישרי הלב שיחיו בגן־עדן העתיד לבוא, ”ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מיכה ד׳:4).
ברור שאין המקרא מעניק גושפנקה להתאכזרות אל הזולת על כל צורותיה. ההיפך הוא הנכון. הוא מעודד כבוד ושוויון בין בני האדם (מעשי השליחים י׳:34, 35). הוא מאיץ באנשים לנהוג בזולת כפי שהיו רוצים שינהגו בהם (לוקס ו׳:31). יתרה מזו, המקרא מעודד את המשיחיים לגלות נמיכות רוח ולהחשיב את רעיהם לנכבדים מהם, ללא תלות במעמדם החברתי (פיליפים ב׳:3). העקרונות הללו סותרים בעליל צורות עבדות מדכאות שנהוגות בעמים רבים, במיוחד במאות השנים האחרונות.
[הערות שוליים]
a העובדה שהיה סידור שאיפשר למי שרצו להישאר אצל אדוניהם לעשות זאת מעידה בבירור, שהעבדות בישראל לא היתה מלווה בהתעללות.
b בדומה לכך, יש בין המשיחיים כיום מעסיקים, ויש גם שכירים. כפי שמעסיק משיחי לא ינצל את העובדים הכפופים לו, כן צפוי היה מתלמידי ישוע במאה הראשונה ליישם את העקרונות המשיחיים ביחסם כלפי עבדיהם (מתי ז׳:12).