גדלתי בפוארטו לימון, עיר נמל לחופה המזרחי של קוסטה ריקה. הייתי השביעי מתוך שמונה ילדים. אבי מת כשהייתי בן שמונה, ואמי גידלה אותנו כאם חד־הורית.‏

בייסבול תמיד היה חלק מהחיים שלי, וכבר כילד מאוד אהבתי את הספורט הזה. בשנות נעוריי המאוחרות הצטרפתי לקבוצה בליגת החובבנים. בשנות ה־20 לחיי הציע לי צייד כישרונות לשחק במדי קבוצה מקצועית בניקרגואה. אבל באותה תקופה טיפלתי באמי שסבלה מבעיות בריאות, לכן לא רציתי לעבור לניקרגואה וסירבתי להצעה. כעבור זמן מה הציע לי צייד כישרונות אחר לשחק במדי נבחרת הבייסבול הלאומית של קוסטה ריקה, שהייתה מורכבת משחקנים מליגת החובבנים. הפעם הסכמתי להצעה. שיחקתי בנבחרת הלאומית בין השנים 1949 ל־1952, ואף השתתפתי בסדרת משחקים בקובה, מקסיקו וניקרגואה. הייתי שחקן בסיס מצליח, ואפילו השגתי רצף של 17 משחקים ללא אף שגיאה. כל כך נהניתי לשמוע את הקהל שר לכבודי!‏

לצערי גם ניהלתי אורח חיים לא־מוסרי. הייתה לי רק חברה אחת, אבל תמיד היו לי נשים אחרות. נהגתי גם להפריז בשתייה. יום אחד השתכרתי כל כך שלמחרת כשהתעוררתי במיטתי, לא הצלחתי להיזכר איך חזרתי הביתה! הייתי גם מהמר במשחקי דומינו ובלוטו.‏

באותו זמן הפכה אמי לעדת־יהוה. היא ניסתה לגרום לי להתעניין באמונתה, אבל בהתחלה ללא הצלחה, כיוון שהייתי שקוע כל כולי בספורט. כשהתאמנתי במגרש לא הרגשתי רעב, אפילו כשכבר הגיעה שעת הארוחה! הייתי מרוכז אך ורק במשחק. אהבתי בייסבול יותר מכל דבר אחר!‏

אך בגיל 29 ספגתי פציעה חמורה כשניסיתי לתפוס כדור בזמן משחק. לאחר שהחלמתי מהפציעה, פרשתי מהמשחק המקצועי. עם זאת, המשכתי להיות מעורב בתחום הבייסבול ואימנתי שחקנים בקבוצה בליגת החובבנים באזור מגוריי.‏

ב־1957 הסכמתי להזמנה לנכוח בכינוס שערכו עדי־יהוה באצטדיון שבו שיחקתי בעבר. כשישבתי בקהל לא יכולתי שלא לשים לב לניגוד בין התנהגותם המכובדת של עדי־יהוה לבין התנהגותם הפרועה של האוהדים במשחקי בייסבול. מה שראיתי באותו כינוס הניע אותי להתחיל ללמוד את המקרא בעזרתם של עדי־יהוה ולנכוח באסיפות שלהם.‏

רבים מהדברים שלמדתי מתוך המקרא הרשימו אותי מאוד. למשל, ישוע ניבא שבאחרית הימים תלמידיו יכריזו את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים ברחבי העולם (‏מתי כ”ד:14‏). למדתי גם שמשרתי אלוהים האמיתיים אינם מבצעים את פעילותם תמורת רווח כספי. ישוע אמר: ”חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (‏מתי י’:8‏).‏

לאורך התקופה שבה למדתי את המקרא, השוויתי בין מה שנאמר בו לבין אורח חייהם של עדי־יהוה. התרשמתי עמוקות ממאמציהם הבלתי נלאים להפיץ את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים בעולם כולו. ראיתי שיש להם את רוח הנתינה שישוע ציווה על תלמידיו לגלות. לכן כשקראתי במרקוס י’:21 את הזמנתו של ישוע ”בוא ולך אחריי”, החלטתי להפוך לאחד מעדי־יהוה.‏

אבל נדרש לי זמן ליישם את ההחלטה שקיבלתי. לדוגמה, במשך שנים רבות היה לי מספר ”מזל” שעליו הימרתי מדי שבוע בהגרלת הלוטו הלאומית. אולם למדתי מהמקרא שאלוהים מגנה את מי שעובדים את ”גד” (אל המזל) ואת מי שמגלים חמדנות (‏ישעיהו ס”ה:11;‏ קולוסים ג’:5‏). לכן החלטתי להפסיק להמר. באותו יום ראשון, מייד אחרי שהפסקתי לשחק בלוטו, זכה מספר ה”מזל” שלי! אנשים לעגו לי כי לא הימרתי באותו שבוע והפעילו עליי לחץ כבד לחזור להמר, אבל לא התפשרתי, ומעולם לא חזרתי להמר.‏

האישיות החדשה שלי נבחנה בדרך נוספת ביום שבו נטבלתי בכינוס של עדי־יהוה (‏אפסים ד’:24‏). באותו ערב כשחזרתי למלון שבו התאכסנתי, המתינה לי חברה שלי לשעבר על יד דלת חדרי. ”בוא, סמי”, היא אמרה לי, ”בוא נעשה חיים!” אבל מייד השבתי לה, ”לא!” הזכרתי לה שכעת אני חי על־פי עקרונות המוסר שבמקרא (‏קורינתים א’. ו’:18‏). ”מה?” היא אמרה בהפתעה ואז דיברה בזלזול על השקפת המקרא בנוגע למין מחוץ למסגרת הנישואין. היא התעקשה שנחדש את הקשר בינינו. אבל פשוט נכנסתי לחדר ונעלתי אחריי את הדלת. אני שמח לומר שמאז שהפכתי לעד־יהוה ב־1958 ועד היום, תמיד דבקתי בנאמנות בשינויים שערכתי באורח החיים שלי.‏

אני מרגיש שיכולתי לכתוב ספר על התועלת הרבה שצמחה לי מיישום עצות המקרא בחיי! בין היתר מצאתי חברים אמיתיים רבים, חיים מלאי משמעות ואושר אמיתי.‏

אני עדיין אוהב בייסבול, אבל הערכים שלי השתנו. כשהייתי שחקן בייסבול נהניתי מתהילה וכסף, אבל הדברים האלה מהר מאוד חלפו. אולם היחסים שלי עם אלוהים ועם אגודת האחים שלה אני שייך לא יחלפו לעולם. המקרא אומר: ”העולם יחלוף עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים יעמוד לעד” (‏יוחנן א’. ב’:17‏). כעת אני אוהב את יהוה אלוהים ואת עמו יותר מכל דבר אחר!‏