האחים בבית־אל עמלו כבר למעלה משנה על בניית תחנת הרדיו WBBR בסטטן איילנד,‏ ניו יורק.‏ אחרי שפינו את השטח,‏ הם בנו מבנה גדול עבור העובדים ומבנה נפרד לציוד.‏ כשהסתיימה העבודה החלו האחים להרכיב את הציוד הנחוץ כדי להתחיל לשדר,‏ אך נקרו בדרכם כמה מכשולים שהם יצטרכו להתגבר עליהם.‏

האחים גילו שהתקנת האנטנה הראשית של התחנה הייתה קשה מכפי שציפו.‏ האנטנה,‏ שאורכה 91 מטר,‏ הייתה צריכה להיתלות בין שני עמודי עץ בגובה 61 מטר.‏ הניסיון הראשון כשל.‏ אך האחים בטחו ביהוה ולבסוף הצליחו.‏ אח קלווין פרוסר,‏ שהשתתף בפרויקט,‏ אמר:‏ ”‏אילו היינו מצליחים בניסיון הראשון,‏ היינו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם ולומר:‏ ’‏תראו מה הצלחנו לעשות!‏’‏”‏ אולם האחים זקפו את הצלחתם ליהוה.‏ אך בזאת לא תמו בעיותיהם.‏

תעשיית הרדיו הייתה אז בחיתוליה,‏ והיה קשה להשיג ציוד מקצועי.‏ לכן האחים רכשו באזור מגוריהם משדר משומש בעוצמה של 500 ואט.‏ במקום לקנות מיקרופון,‏ הם השתמשו במיקרופון של טלפון רגיל.‏ ערב אחד בפברואר החליטו האחים לבדוק את הציוד המאולתר שהיה ברשותם.‏ אך מה הם ישדרו?‏ הם בחרו לשיר שירי מלכות.‏ ארנסט לואו נזכר בחיוך שבזמן שהאחים שרו הם קיבלו שיחת טלפון מהשופט רתרפורד,‏ b  ששמע אותם ברדיו מברוקלין,‏ מרחק של 25 קילומטר משם.‏

אח רתרפורד אמר בעוקצנות:‏ ”‏תפסיקו את הרעש הזה!‏ אתם נשמעים כמו חבורה של חתולים!‏”‏ האחים חשו מבוכה קלה וכיבו במהירות את המשדר.‏ אך כעת לא היה להם ספק שהם מוכנים לשידור הראשון שלהם.‏

ב־24 בפברואר 1924,‏ במהלך השידור הראשון,‏ הקדיש אח רתרפורד את תחנת הרדיו ”‏לקידום מטרותיה של מלכות המשיח”‏.‏ הוא אמר שתחנת הרדיו נועדה ”‏לאפשר לאנשים להבין את משמעות התקופה בה הם חיים לאור נבואות המקרא,‏ וזאת ללא תלות בזרם שאליו הם משתייכים או בדוקטרינות שבהן הם מאמינים”‏.‏

השידור הראשון נחל הצלחה מסחררת,‏ ובמשך 33 השנים הבאות,‏ תחנת הרדיו WBBR שימשה כמרכז השידורים של ארגון יהוה.‏

ביולי 1924 ערכו תלמידי המקרא כינוס בקולמבוס,‏ אוהיו.‏ אל הכינוס הגיעו נציגים מכל רחבי העולם והוגשו נאומים באוקראינית,‏ איטלקית,‏ אנגלית,‏ גרמנית,‏ הונגרית,‏ יוונית,‏ ליטאית,‏ ערבית,‏ פולנית,‏ צרפתית,‏ רוסית ושפות סקנדינביות.‏ חלקים מהתוכנית שודרו ברדיו,‏ והאחים סיכמו עם עיתון מקומי (‏Ohio State Journal)‏ שיפורסם דיווח יומיומי על הכינוס.‏

ביום חמישי,‏ 24 ביולי,‏ למעלה מ־000,‏5 מהנוכחים בכינוס השתתפו ביום שירות.‏ הם חילקו קרוב ל־000,‏30 ספרים וייסדו אלפי תוכניות שיעורי מקרא.‏ המצפה כינה את היום הזה ”‏היום המאושר ביותר בכינוס”‏.‏

רגע שיא נוסף באותו כינוס אירע ביום שישי,‏ 25 ביולי.‏ אח רתרפורד הקריא כתב אישום נוקב נגד הכמורה.‏ הצהרה זו נוסחה כמסמך משפטי,‏ והיא האשימה את הפוליטיקאים,‏ מנהיגי הדת וראשי עולם המסחר בכך שהם ”‏הותירו את האנשים בחשיכה,‏ ולא אפשרו להם להתוודע אל האמצעי שסיפק אלוהים כדי לברך את בני האדם בחיי נצח”‏.‏ כמו כן,‏ המסמך ציין שאותם מנהיגים ”‏סמכו את ידיהם על חבר הלאומים ותיארו אותו בתור ’‏הביטוי הפוליטי של מלכות אלוהים עלי אדמות’‏”‏.‏ תלמידי המקרא נזקקו לאומץ והתמדה כדי להכריז את המסר הזה באוזני הכול.‏

המצפה ציין איזו השפעה הייתה לכינוס:‏  ‏”‏הצבא הקטן של האדון שהתאסף בכינוס בקולמבוס יצא משם מחוזק באמונה.‏.‏.‏ חסין מפני כל התקפה ומכל חץ בוער שהאויב ינסה לירות לעברו”‏.‏ ליאו קלאוס,‏ שנכח בכינוס,‏ אמר:‏ ”‏חזרנו מהכינוס חדורי התלהבות להכריז את המסר הזה בשטח שלנו”‏.‏

באוקטובר החלו תלמידי המקרא להפיץ מיליוני עותקים של העלון אשמת הכמרים,‏ שהיה גרסה מודפסת של הצהרתו של אח רתרפורד.‏ בעיירה הקטנה קליבלנד שבאוקלהומה,‏ פרנק ג׳ונסון סיים לחלק את העלונים 20 דקות לפני השעה שהמבשרים האחרים קבעו לאסוף אותו.‏ הוא לא יכול היה פשוט לחכות בחוץ משום שפעילותו עוררה את זעמם של תושבי העיירה והם חיפשו אותו.‏ לכן אח ג׳ונסון החליט להסתתר בכנסייה הקרובה.‏ כשראה שהיא ריקה,‏ הוא הכניס עותק של העלון אשמת הכמרים למקרא של הכומר והניח עלונים על כל המושבים.‏ הוא יצא מהכנסייה באותה מהירות שנכנס אליה.‏ הוא ראה שנותר לו עוד זמן ועשה את אותו הדבר בשתי כנסיות נוספות.‏

פרנק מיהר לחזור לנקודה שבה קבעו האחים להיפגש.‏ הוא התחבא מאחורי תחנת דלק ופקח עין כדי לראות אם האנשים שרדפו אחריו נמצאים בסביבה.‏ האנשים האלו באמת חלפו על פניו ברכב שלהם,‏ אך הם לא הבחינו בו.‏ כשהשטח היה נקי,‏ שאר המבשרים שבישרו באותו אזור הגיעו לאסוף את פרנק,‏ והם נסעו משם.‏

‏”‏כשעזבנו את העיירה”‏ נזכר אחד האחים,‏ ”‏חלפנו ליד שלוש הכנסיות.‏ כ־50 איש עמדו מחוץ לכל כנסייה.‏ חלקם קראו את העלון,‏ וחלקם הראו אותו לכומר.‏ הצלחנו לעזוב ממש ברגע האחרון.‏ הודינו ליהוה אלוהינו על כך שסיפק לנו הגנה וחוכמה כדי לחמוק מאויבי המלכות”‏.‏

גם במדינות אחרות תלמידי המקרא בישרו באומץ.‏ בצפון צרפת,‏ יוסף קרט בישר למהגרים פולנים שעבדו ככורים.‏ כשהאחים והאחיות חילקו הזמנות לנאומו ”‏תחיית המתים קרובה”‏,‏ כומר מאחת העיירות באזור הזהיר את באי הכנסייה שלו לא להגיע לנאום.‏ אך הייתה לכך השפעה הפוכה.‏ יותר מ־000,‏5 איש נכחו בנאום,‏ כולל אותו כומר!‏ אח קרט הזמין את הכומר להגן על עיקרי אמונתו,‏ אך הוא סירב.‏ לאחר נאומו הוא חילק את כל הספרות שהייתה ברשותו מפני שהנוכחים היו צמאים לידע שבדבר־אלוהים (‏עמ׳ ח׳:‏11‏)‏.‏

באפריקה,‏ קלוד בראון בישר את הבשורה הטובה בחוף הזהב (‏כיום גאנה)‏.‏ הנאומים שהגיש והספרות שחילק תרמו להפצת האמת במהירות במדינה.‏ ג׳ון בלנקסון,‏ שלמד לימודי רוקחות,‏ נכח באחת מהרצאותיו של אח בראון.‏ עד מהרה הוא הבין שמצא את האמת.‏ ג׳ון נזכר:‏ ”‏ידיעת האמת כל כך ריגשה אותי שלא הצלחתי להפסיק לדבר עליה במקום לימודיי”‏.‏

לאחר שג׳ון הבין שהשילוש הוא עיקר אמונה המנוגד לכתוב במקרא,‏ הוא החליט לבקר בכנסייה אנגליקנית במטרה להציג בפני הכומר שאלות בנושא השילוש.‏ הכומר גירש אותו משם וצעק:‏ ”‏אתה לא באמת משיחי!‏ אתה מהשטן.‏ תסתלק מכאן!‏”‏

לאחר ששב לביתו כתב ג׳ון מכתב לאותו הכומר והזמין אותו לעימות פומבי בנושא השילוש.‏ בתגובה,‏ הכומר זימן את ג׳ון למשרדו של המרצה הבכיר בבית הספר  לרוקחות שבו למד.‏ המרצה שאל אותו אם הוא אכן כתב מכתב לכומר.‏

‏”‏כן,‏ אדוני”‏,‏ השיב ג׳ון.‏

המרצה דרש מג׳ון לכתוב מכתב התנצלות לכומר.‏ ג׳ון כתב את הדברים הבאים:‏

‏”‏אדוני,‏ המרצה שלי דרש ממני לכתוב לך מכתב התנצלות.‏ אני מוכן להתנצל רק בתנאי שתודה שאתה מלמד תורות כזב”‏.‏

המרצה לא האמין למראה עיניו ושאל:‏ ”‏בלנקסון,‏ זה באמת מה שאתה רוצה לכתוב?‏”‏

‏”‏כן,‏ אדוני,‏ זה כל מה שיש לי להגיד”‏.‏

‏”‏ניאלץ לסלק אותך מהלימודים.‏ איך אתה מעז לדבר נגד כומר של כנסייה ממשלתית ועדיין לקוות שתקבל משרה מטעם הממשלה?‏”‏

‏”‏אבל,‏ אדוני.‏.‏.‏ כשאתה מלמד אותנו,‏ ואנחנו לא מבינים הכול,‏ אסור לנו לשאול שאלות?‏”‏

‏”‏בוודאי שמותר לכם”‏.‏

‏”‏זה בדיוק מה שקרה עם הכומר.‏ הוא לימד את המקרא,‏ ואני שאלתי אותו שאלה.‏ אז למה אני צריך לכתוב לו מכתב התנצלות אם הוא לא היה מסוגל לענות על שאלתי?‏”‏

בסופו של דבר,‏ בלנקסון לא הורחק מהלימודים ולא שלח מכתב התנצלות.‏

המצפה הציג סקירה של הפעילות שנעשתה לאורך 1924 וציין:‏ ”‏אנו אכן יכולים לומר בפה מלא כמו דוד המלך:‏ ’‏תאזרני חיל למלחמה’‏ (‏תהלים י״ח:‏40‏)‏.‏ שנה זו הייתה רצופה אירועים מעודדים משום שראינו את ידו של האדון בפעולה”‏.‏ המצפה הוסיף:‏ ”‏כל המסורים לו בלב בנפש.‏.‏.‏ העידו עליו בשמחה רבה”‏.‏

בשלהי אותה שנה ערכו האחים תוכניות להרחבת הבישור באמצעות הרדיו.‏ הם החלו לבנות תחנת רדיו ליד שיקגו.‏ על התחנה החדשה הזו התנוסס השלט WORD משום שגם היא הוקדשה להפצת דבר־אלוהים.‏ לתחנת WORD היה משדר בעוצמה של 000,‏5 ואט,‏ ובזכות כך הבשורה עברה מרחקים של מאות קילומטרים ואף הגיעה לצפון קנדה.‏

בשנת 1925 זכו משרתי אלוהים להבהרות רוחניות חדשות,‏ כולל הבנה ברורה יותר של ההתגלות פרק י״ב‏.‏ עבור חלק מהאחים,‏ הבהרה זו הייתה אבן מכשול,‏ אך הרוב חבקו אותה ושמחו להבין כיצד המאורעות הסמויים מן העין שהתרחשו בשמיים משפיעים על משרתי אלוהים עלי אדמות.‏