מה הם השאול והגיהינום על־פי המקרא?
תשובת המקרא
המונחים ”שאול” ו”גיהינום” מוזכרים בפסוקים שונים במקרא (תהלים ט״ז:10; מתי ה׳:30). רבים מאמינים שמדובר במקום שבו הרשעים מתענים לנצח באש יוקדת לאחר מותם, כפי שמתואר בתמונה. אך מה אומר על כך המקרא?
במאמר זה:
האם הגיהינום והשאול מתארים מקום של ייסורים נצחיים?
לא. המילה ”גיהינום” מקורה בגיא בן הינום, ששכן דרומית ודרומית־מערבית לירושלים הקדומה (ירמיהו ז׳:31). הוא מתואר כמקום שהושלכו לתוכו גופות (ירמיהו ז׳:32; י״ט:6). אין עדות לכך שבעלי חיים או בני אדם הושלכו לשם כדי להישרף או להתענות בעודם בחיים, ולכן המקום אינו יכול לסמל תחום שבו בני אדם מתענים לנצח באש ממשית. ישוע ותלמידיו השתמשו במילה ”גיהינום” כסמל לעונש נצחי, השמדה נצחית ואבדון עולם (ההתגלות כ׳:14; מתי ה׳:22; י׳:28).
המילה ”שאול” ומקבילתה היוונית ”האדס” מתייחסות למקום סמלי שכל המתים שוכנים בו — מעין קבר משותף של כל בני האדם. לפי המקרא, מי שנמצאים בשאול נתונים במצב של חוסר קיום.
המתים לא מודעים לדבר ואינם יכולים לחוש כאב. ”אין מעשה ותכנון וידע וחוכמה בשאול” (קהלת ט׳:10). המקרא אינו אומר ששוכני השאול זועקים מכאב, אלא הוא מציין: ”יבושו הרשעים; יושתקו בשאול” (תהלים ל״א:17; קט״ו:17).
אלוהים קבע שהעונש על החטא הוא מוות, ולא ייסורים בגיהינום. אלוהים אמר לאדם הראשון שאם יפר את המצווה שנתן לו, עונשו יהיה מוות (בראשית ב׳:17). הוא לא אמר דבר על עינויים נצחיים בגיהינום. לאחר שאדם חטא, אלוהים פירט איזה עונש מצפה לו: ”עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). במילים אחרות, הוא יחדל להתקיים. אילו אלוהים התכוון להעניש אותו באש גיהינום, אין ספק שהוא היה מציין זאת. מאז ועד היום, אלוהים לא שינה את העונש על הפרת חוקיו. זמן רב לאחר ימי אדם הראשון כתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים: ”השכר שמשלם החטא הוא מוות” (רומים ו׳:23). כל עונש נוסף לא יהיה מוצדק, שהרי ”מי שמת מזוכה מחטאו” (רומים ו׳:7).
הרעיון לענות אנשים לנצח מתועב בעיני אלוהים (ירמיהו ל״ב:35). הרעיון הזה מנוגד לגמרי לעובדה ש”אלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8). אלוהים רוצה שנעבוד אותו מתוך אהבה, ולא מתוך פחד מפני עינויים נצחיים (מתי כ״ב:36–38).
גם אנשים טובים מגיעים לשאול. המקרא מראה שגם משרתי אלוהים נאמנים כמו יעקב ואיוב ציפו להגיע לשאול לאחר מותם (בראשית ל״ז:35; איוב י״ד:13). אפילו על ישוע המשיח נאמר שהוא היה בשאול לאחר מותו ולפני תחייתו (מעשי השליחים ב׳:31, 32). המסקנה ברורה: השאול היא מקום סמלי שבו נמצאים כל המתים, ולא מקום עינויים.
האם המשל על האיש העשיר ואלעזר רומז שהמתים סובלים לאחר מותם?
משל זה מפי ישוע מתועד בלוקס ט״ז:19–31. כמו כל משל אחר, לא מדובר בסיפור אמיתי, אלא בסיפור שנועד ללמד מוסר השכל או אמת רוחנית (מתי י״ג:34). למידע נוסף על משל זה, ראה המאמר ”מי הם האיש העשיר ואלעזר?”
האם עונש הגיהינום הוא ניתוק נצחי מאלוהים?
לא. לפי אמונה זו המתים מודעים לכך שהם מנותקים מאלוהים, אך התפיסה הזו מנוגדת למקרא מכיוון שכתוב בו בבירור שלמתים אין תודעה (תהלים קמ״ו:3, 4; קהלת ט׳:5).
האם מישהו חזר אי פעם מהשאול?
כן. במקרא מוזכרים תשעה אנשים שהיו בשאול וקמו לתחייה, וסיפוריהם מתועדים בפירוט. a אילו היו מודעים למתרחש סביבם לאחר מותם, הם ודאי היו מספרים על מה שחוו בשאול. אך מעניין לציין שאף אחד מהם לא אמר על כך דבר. מדוע? מכיוון שהמקרא שב ומסביר שהמתים אינם מודעים לדבר, בדיוק כמו אדם השקוע בשינה עמוקה (יוחנן י״א:11–14; קורינתים א׳. ט״ו:3–6, הערת שוליים).