למחרת,‏ ביום ראשון ט׳ בניסן,‏ ישוע יוצא מבית עניה עם תלמידיו והולך לירושלים.‏ בהתקרבם אל בית פגי,‏ בהר הזיתים,‏ ישוע אומר לשניים מתלמידיו:‏

‏”‏לכו אל הכפר אשר ממולכם ומייד תמצאו שם אתון קשורה ועַיִר אתה.‏ התירו אותם והביאו אותם אליי.‏ ואם מישהו ישאל אתכם דבר מה,‏ אמרו,‏ ’‏האדון זקוק להם’‏,‏ והוא מייד יניח לכם לקחת אותם”‏ (‏מתי כ״א:‏2,‏ 3‏)‏.‏

התלמידים אינם תופסים שהוראותיו של ישוע קשורות לנבואה מקראית.‏ אך מאוחר יותר הם מבינים את התגשמותה של נבואת זכריה.‏ הוא ניבא שהמלך המובטח אשר נשלח על־ידי אלוהים ייכנס לירושלים ”‏עני [‏עניו]‏,‏ ורוכב על חמור ועל עַיִר בן אתונות”‏ (‏זכריה ט׳:‏9‏)‏.‏

כשמגיעים התלמידים לבית פגי ולוקחים את העַיִר ואת אמו,‏ כמה מן העומדים שם שואלים אותם:‏ ”‏מדוע אתם מתירים את העיר?‏”‏ (‏מרקוס י״א:‏5‏)‏ אך כשמעם שהאתון והעיר הם עבור האדון,‏ הם מניחים לתלמידים לקחת אותם אל ישוע.‏ התלמידים מניחים את בגדיהם על האתון ועל העיר,‏ אך ישוע מתיישב על העיר.‏

בשעה שישוע רוכב אל ירושלים,‏ יותר ויותר אנשים מצטרפים אל ההמון.‏ רבים פורשים את בגדיהם על הדרך.‏ אחרים כורתים ”‏ענפים בשדות”‏ ומניחים אותם על הדרך.‏ הם קוראים:‏ ”‏הושע נא!‏ ברוך הבא בשם יהוה!‏ ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה!‏”‏ (‏מרקוס י״א:‏8–10‏)‏ הפרושים שבקהל מתרגזים בשמעם את הקריאות הללו.‏ הם אומרים לישוע:‏ ”‏מורנו,‏ גער בתלמידיך”‏.‏ ישוע משיב:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ אם אלה ישתקו,‏ האבנים תזעקנה”‏ (‏לוקס י״ט:‏39,‏ 40‏)‏.‏

כשרואה ישוע את ירושלים הוא מתחיל לבכות ולומר:‏ ”‏אילו רק הבחנת היום בַּדרך שתוליך אותך אלי שלום!‏ אלא שעתה נסתרת היא מעינייך”‏.‏ ירושלים תשלם את המחיר על מרדנותה הזדונית.‏ ישוע חוזה:‏ ”‏אויבייך יקימו סביבך חומת מצור ויקיפו אותך וילחצו עלייך מכל עבר,‏ ויחריבו אותך עד היסוד ויהרגו את ילדייך,‏ ולא ישאירו בך אבן על אבן”‏ (‏לוקס י״ט:‏42–44‏)‏.‏ בהתאם לדברי ישוע ירושלים אכן נחרבת,‏ והדבר קורה ב־70 לספירה.‏

כשנכנס ישוע לירושלים,‏ ’‏כל העיר רוגשת וסוערת,‏ והאנשים שואלים:‏ ”‏מיהו זה?‏”‏’‏ וההמונים אומרים להם:‏ ”‏זהו הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל!‏”‏ (‏מתי כ״א:‏10,‏ 11‏)‏ אנשים מתוך ההמון שראו את ישוע מקים את אלעזר לתחייה מספרים לאחרים על הנס הזה.‏ הפרושים מביעים תסכול מכך שמאמציהם כשלו.‏ הם אומרים זה לזה:‏ ”‏העולם כולו נוהה אחריו”‏ (‏יוחנן י״ב:‏18,‏ 19‏)‏.‏

כפי שהוא נוהג לעשות בעת ביקוריו בירושלים נכנס ישוע אל בית המקדש כדי ללמד.‏ הוא מרפא שם את העיוורים ואת הפיסחים.‏ כשרואים הכוהנים הראשיים והסופרים את מה שהוא עושה ושומעים את הילדים צועקים במקדש,‏ ”‏הושע נא את בן דוד!‏”‏ הם מתמלאים כעס.‏ מנהיגי הדת הללו שואלים את ישוע:‏ ”‏אתה שומע את מה שהם אומרים?‏”‏ הוא משיב להם:‏ ”‏האם מעולם לא קראתם את הכתוב:‏ ’‏מפי עוללים ויונקים הפקת הלל’‏?‏”‏ (‏מתי כ״א:‏15,‏ 16‏)‏.‏

ישוע מביט סביב על מה שקורה במקדש.‏ השעה כבר מאוחרת,‏ ולכן הוא יוצא משם עם השליחים.‏ לפני תחילת י׳ בניסן הוא חוזר לבית עניה ונשאר ללון שם ביום ראשון בלילה.‏